אז בניגוד גמור ומוחלט לשבועיים האחרונים, חלמתי עלייך שוב הלילה.

אני לא באמת זוכרת מה היה בחלום הזה, אבל אני יודעת שאתה היית שם. אתה שם כל הזמן בזמן האחרון. אני חושבת שפחות או יותר מהרגע שאמא אמרה לי שאני לא אוכל לפגוש אותך בשישי הזה (טיול משפחתי מטופש) נעשיתי אובססיבית בנושא שוב, וכנראה שגם אז התחילו החלומות. כנראה גם יש לזה קשר לזה שהייתי חולה כל הסופ"ש ושלדובי שהבאתי מלונדון (קונקשן משיקגו, כי בריטיש זה הכי טוב שיש) קראתי על שמך.

כן, אני קצת יוצאת מדעתי, אבל זה תמיד ככה.

אני פשוט ממש מתגעגעת אלייך, אני מניחה. הסופ"ש שהייתי בשיקגו היה אחד הדברים הכי כיפיים ונהדרים שעשיתי אי פעם, אבל מהרגע שחזרתי דברים מתחילים קצת להתנדנד. הרגשתי כל כך שייכת שם, כל כך טוב שם, ולחזור הביתה... היתה לזה איזושהי השפעה שלילית עליי. אני אפילו לא יודעת להגיד לך למה. אני הרי כן מסתדרת פה עם אנשים וכן טוב לי פה, אני מניחה, ובכל זאת אני מתדרדרת חזרה לאותו המקום של ה"לבד". אולי זה פשוט כי אני מאבדת קשר עם כל האנשים שחשובים לי לאור כל הדברים שהם עסוקים בהם כל הזמן.

ואני שונאת את הצורך הזה להסתכל מעבר לכתף כל הזמן כדי לבדוק שאף אחד לא בא לתקוע לי סכין בגב, כי זאת ההרגשה שאני מקבלת פה מחלק מהאנשים.

אתה מכיר את הימים האלה שפשוט בא לך לשכב במיטה, לבהות בתקרה ולהפסיק לחשוב, רק לקצת קצת זמן?

אבל ננסה להתפקס שנייה לפני שאני אירדם פה.

כאמור, במקור חשבתי לבוא לראות אותך בשישי, אבל מסתבר שאנחנו לא פה, אז הנחתי שזה ייאלץ לחכות לשישי הבא. זה מצחיק, אתה יודע? חמישי הבא זה העשירי, שלפני שלוש שנים (וואו, זה פשוט לא נתפס) היה היום שבו הנחת את הספר ההוא על השולחן שלי. זה מרגיש כמו היסטוריה כל כך עתיקה, וזה רק גורם לי לצחוק עוד יותר. זה כמו שאתמול ישבתי עם מ' לדבר (היא במקרה היתה פה ואתה יודע איך זה בקרייה, אף אחד לא באמת עושה משהו) ובמקרה הזכרתי משהו שאמרת לי וקצת נגררנו לשיחה עלייך ועל ביה"ס והכל. זה היה כיף.

בכל אופן, אז קלטתי שהמפקדת שלי לא תהיה פה גם מחר (היא סיפור בפני עצמה, אבל זה משהו שאני צריכה לנסות לטפל בו בערוצים המקובלים קודם כל, לפני שאני חושבת הלאה), וחשבתי לעצמי שאין באמת טעם שאני אגיע מוקדם אם אף אחד גם ככה לא יידע. אז אני חושבת שאני אבוא להגיד לך שלום מחר, וחסר לך שלא תחייך ותעיר משהו על זה ששוב אני שם בראשון בספטמבר. 3>

מה עוד? התחלתי לתכנן את הדוקטורט שלי (כן, אני עסוקה, אני יודעת. אבל להגנתי ייאמר שפשוט מצאתי נושא מחקר כל כך מעמיק שאני מניחה שהוא יהיה חייב לחכות לדוקטורט, כי זה לחלוטין לא משהו לעבודה סמינריונית ונראה לי שאפילו לא לתזה), ואני חושבת שהצלחתי לזהות בשמות עוד כמה אלמנטים אצלי. אני לא הכי בטוחה שזה רעיון טוב, אבל אני מניחה שזה פשוט גורם לי להרגיש קצת פחות... לבד, אתה יודע? אני עדיין מרגישה קרובה יותר אלייך מאשר לכל בנאדם אחר בחיים שלי, פחות או יותר, אז אולי ככל שאני אזהה יותר דברים אצלי...

ואני לא יודעת. יש לי את הבחינה בסטטיסטיקה מיד אחרי ראש השנה (תענוג) ואני מתחילה את פיזיולוגית בסמסטר הקרוב (!!!) עם מישהו שלמד איתי את אישיות בסמסטר שעבר (אני שונאת את הציונים של הסמסטר שעבר. רק לפרוטוקול), ולונדון בנובמבר ו... לא יודעת, אני מניחה שנראה מה יהיה. אני אנסה לטוס בקיץ לשיקגו שוב כי זה הכנס האחרון (הפעם באמת) ובאוקטובר יש את AT9 (אני עדיין מחייכת כשאני זוכרת את עצמי יושבת ברנסנס ועונה על ההודעה שלך מהטלפוןXD), ובכל אופן השחרור שלי מביא אותי צעד אחד קרוב יותר ללצאת מפה כבר. אני אסיים את התואר, ומשם אני מניחה שאני פשוט אטוס לוונקובר ולא אציק לך לכמה שנים.

אני מקווה.

אבל בשביל זה אני צריכה להתפקס עכשיו.

*התחלתי להתעסק בכל העניין הזה של טיפוסי אישיות לפי מאיירס-בריגס, ומלבד העובדה שאני קצת מבולבלת מהבחינה שעשיתי אתמול ונראה לי שזה היה תזמון לא מוצלח, זה ממש מעניין. מסקרן אותי יותר הקשר בין כמה טיפוסים ספציפיים לשני משתנים אחרים, אבל אני אספר לך על זה בהזדמנות אחרת - במציאות.

שמור על עצמך, יצור.

אוהבת,

אן.