לפעמים, כמו עכשיו, אני תוהה מי אני.

עמוק עמוק בפנים, מי אני? הילדה הקטנה שנצמדת לדובי שלה? הנערה הפגועה והמדוכאת שמאמינה שכולם מנסים לפגוע בה? האישה הצעירה שהם ראו בי, שחושבת ומחייכת ולומדת? הכותבת המדהימה שמצליחה לרגש אנשים כל פעם מחדש? אן? ארין? קיילה? עוד מיליון ואחת דמויות שיצרתי או הזדהיתי איתן?

אני יודעת שאני מציגה, על פני חוץ, שאני יודעת. שאני מגובשת והחלטית ויודעת. אני יודעת שהם רואים בי את מה שהם רואים בי מסיבה מסוימת; שאם יש מישהו שאני סומכת על שיקול הדעת שלו, על זה שהוא מכיר אותי באמת, זה הם. אני יודעת שהם תמיד יידעו, תמיד יותר טוב ממני. אבל לפעמים אני תוהה אם גם הם מפספסים משהו. משהו משמעותי וחשוב וענק בי שאפילו אני לא רוצה להכיר בו.

זה קורה במיוחד אחרי הסיוטים האלה.

אחרי הסיוטים שגורמים לי לשאול את עצמי אם אני מטורפת. אם בעצם אנחנו בכלל חיים בעולם הזה, או שכל הסרטים והספרים האלה תמיד היו נכונים. שאולי אני כמו אליזבת, לכודה בעולם בתוך הראש שלי, או בעצם כמו במטריקס, וכולנו לכודים ואפילו לא יודעים. ואולי בעצם כמו קיילה, קיילה המסכנה שלי שאני כל כך אוהבת למרות שהכרתי אותה אתמול, ונמחק מאיתנו כל מה שהופך אותנו לאנחנו, ואנחנו אפילו לא יודעים, כי אין לנו סקדרים ואין לנו מוניטורים ואין לנו הורים חדשים וסביבות חדשות.

היא בונה את החומה שלה, ולפעמים אני תוהה אם שלי כבר כל כך גבוהה שאני לא יכולה להרפות ממנה.

שאף אחד לא יכול להרפות ממנה. מהחומה שלו, שהופכת אותו לשונה ובלתי נראה ולא מסוכן. שמגינה עליו מפני כולם עד שאפילו הוא כבר לא יודע מי הוא ומה הוא. כי הם כבר לא יודעים, אף אחד לא יודע.

ואחרי זה אני חושבת שאני מטורפת, שאלה סתם שטויות, שזה סתם מד"ב שאולי יהפוך למציאות בהמשך, אבל לא כרגע. שאני יודעת מי אני ומה אני ואני מרוצה ממי שאני ומהכיוון שאליו אני הולכת. כי טוב לי, ואני עושה דברים שאני אוהבת, ואני מגיבה עם אנשים, ואני סופסוף כותבת ספר באמת. כי הם יודעים ורואים.

אבל אז מגיע עוד חלום כזה שמשאיר אותי מטושטשת במיטה, חסרת מודעות לחלוטין למציאות סביבי, ואני כותבת עד שאני לא מצליחה להרגיש את היד שלי, אבל החלום עדיין שם, תמיד, אורב לי באיזו פינה חשוכה בראש שלי. גורם לי לרצות לוותר. גורם לי לרצות לשקוע בשינה כזאת, מלאת חלומות, ופשוט לא להתעורר כי החלומות אמיתיים יותר מהמציאות ואין טעם להתעורר.

וכל פעם יש אחד חדש, שאני לא בטוחה מה לעשות איתו.

והם מחכים.