לא הייתי כל כך מאושרת כבר שנים. או שלפחות ככה זה מרגיש. אבל האמת? שום דבר מזה לא משנה - כי היום מתחיל הסמסטר, ואני חוזרת לקמפוס שלי ולתואר שלי וללימודים שלי. 

וזה כל כך הבית. זה מצחיק, כי בפעם הראשונה שהגעתי לקמפוס ברמת אביב הוא נראה לי גדול ומפחיד כזה, מאוד שונה מהקמפוס הקטן שלי שלמדתי בו עד אז (לא שזה היה הרבה - זה היה בסך הכל הסמסטר השני שלי...). לא כל כך אהבתי אותו. גם הייתי נורא מאוכזבת מהשיעור הראשון של קוגניטיבית אז בכלל לא אהבתי את המקום. ובכל זאת, לנסוע לשם עכשיו עושה אותי מחויכת ברמות מפחידות. אני מניחה שעם הזמן והחוויות הנהדרות שצברתי שם - קוגניטיבית ואישיות, שניים מהקורסים הכי מדהימים שעשיתי - זה נהיה הבית.

וזה לא כל כך מפתיע. פגשתי שם כל כך הרבה אנשים נהדרים. למדתי, הגעתי לתובנות, התלהבתי... חוויתי לימודים אמיתיים. כאלה במקום שעושה לי טוב עם אנשים בוגרים מספיק שבחרו ללמוד את זה ולהיות שם וחומר שאני אוהבת ובאמת רוצה לדעת. זה אמנם תמיד כואב, כל פעם מחדש, לרדת מהאוטובוס ליד הקמפוס של רפואה, אבל עצם ההימצאות באוניברסיטת תל אביב, שאני כנראה מכירה יותר טוב מאשר את העיר שלי, עושה לי טוב. בכל זאת המקום הזה מלווה אותי עוד מאז היסודי. 

אבל האוניברסיטה! ופיזיולוגית! ואני אפגוש ידיד שלא פגשתי מאז סוף הסמסטר הקודם. כן, ימי רביעי הולכים להיות מדהימים בסמסטר הזה :)

והיי, מי שזה לא מוצא חן בעיניו - בצבא or otherwise - מוזמן לקפוץ לי. 

Who says you can't go home?

Theres only one place they call me one of their own

Just an old town boy, on a rollin stone

Who says you can't go home?

Who says you can't go back?

Been all around the world and as a matter of fact

Theres only one place left I wanna go

Who says you can't go home?