כמו שאתמול היה. ♥

האמת שהייתי די בלחץ מאתמול. לא יודעת למה. אני מניחה שיש לזה קשר לעובדה שלא נפגשנו כבר בערך תשעה חודשים (כמה דברים השתנו מאז...) וגם לזה שאני ממש ממש מחבבת אותו ואני נורא רוצה לשמור על הקשר הזה. אין מה לעשות, לא קורה לי הרבה שאני מתחברת לאנשים מהר, וכשזה קורה אני לא רוצה לאבד את זה.

אבל זה היה מושלם. באמת שכן.

ראינו את זוטופיה (או זוטרופוליס, בגרסה העברית), ויש לי מלא מה להגיד על הסרט הזה, אבל כמו בפעם הקודמת, זה יחכה לפוסט אחר (לא כתבתי בסוף על טומורולנד, נכון? אופס). אני כן אגיד שזה סרט מקסים, שהזדהיתי עם ניק ועם ג'ודי (במובנים מסוימים; אני מעריצה את הארנבת הזאת על הכוח הנפשי שלה), ושהוא בא בדיוק בתקופה שהוא הכי רלוונטי. עם כל מה שקורה בעולם, הסרט הזה מציג בדיוק את הכיוון שאליו אנחנו הולכים ושאליו אסור לנו ללכת בשום פנים ואופן - לשלול קבוצות שלמות בגלל המיעוט הרועש.

אבל זה כבר סיפור אחר.

אין ספק שזה אחד הסרטים הכי טובים שדיסני הוציאו בשנים האחרונות.

ואני לא יודעת. אני תמיד מפחדת להסיק מסקנות, תמיד מפחדת לחשוב שאולי מישהו שאני מחבבת מחבב אותי בחזרה - למרות שכבר פעמיים האינסטינקטים שלי הוכיחו את עצמם - אבל אני מרשה לעצמי קצת לקוות. הוא (אני צריכה למצוא לו כינוי קצת יותר מוצלח) אומר שזה מפחיד אותי בגלל ההיסטוריה שלי עם קשרים ושעצם העובדה שאני עדיין מקווה זה משהו מדהים (והוא די צודק), אבל אם להודות באמת, זה לא תמיד מספיק.

והוא כזה ג'נטלמן, והיה לנו כל כך כיף ביחד. סתם ישבנו וצחקנו אחרי הסרט ודיברנו על כל מיני דברים ופשוט היה מדהים. ובלי קשר למה שאולי יכול לקרות או יקרה או וואטאבר, אני לא רואה את עצמי מוותרת על הקשר הזה, בשום מחיר שבעולם. יש לי כל כך מעט אנשים שאני מתחברת אליהם - אני לא מוכנה לוותר על אף אחד.

Friends will be friends, right? (;