הכל מתחיל כשאני רוצה משהו, ואז, בטעות, הוא גם קורה.

ואז אני מרגישה אשמה. 

ואז אני דואגת לאנשים שזה משפיע עליהם, כי מישהו צריך לשמור עליהם.

ואני לא מצליחה לפתור את זה, כי אני לא אחראית לכולם, למרות שאני מרגישה שכן. 

ואני דואגת וחרדה ומדוכאת כי יש לי יותר מדי בראש. 

ואז אני גורמת לאנשים האלה לדאוג לי, כי הם רואים שמשהו קורה. 

ואני מרגישה עוד יותר אשמה. 

וזה גורם לי להרגיש עוד יותר גרוע.

והם דואגים עוד יותר. 

ובסופו של דבר אני לא מצליחה לצאת מזה כי זה רק הולך ומתדרדר. 

אני כבר לא יודעת אם כואב לי ואני מרגישה מבולבלת בגלל דברים אמיתיים או בלי שום קשר למציאות. כל מה שאני יודעת זה שאני עייפה מכל הסיפורים האלה ופשוט אין לי כוח להיות פה.