מודעות זה השלב הראשון. 

זה כל כך קשה, ואני כל כך שונאת את זה. את התחושה שאין לי מה לעשות, שכל מה שאני עושה זה סתם לחכות כמו סתומה. וזה לא נכון, אני יודעת שזה לא נכון, אבל זה קצת מרגיש ככה. כאילו במקום לעשות משהו אקטיבי אני סתם עומדת במקום ומחכה.

וזה לא נכון. זה לא נכון, כי לשם שינוי, אני מודעת למה שקורה איתי, וזה כבר שינוי. 

שינוי משמעותי. 

זה שוב קשה לי. ואני מרגישה כאילו אני לא מתקדמת לשום מקום, למרות שאתמול אחה״צ והיום בבוקר הייתי אופטימית ובאמת הרגשתי שמשהו השתנה. 

אבל זה היה צפוי. 

אז ניסיתי להבין מה לעשות, והוא אמר שזה מה שחשוב כרגע. שאין איזה פתרון קסם מידי כלשהו, שאין שום דבר שאני יכולה באמת לעשות. שעצם העובדה שאני יודעת שמה שכואב לי כרגע הוא פנימי ומושפע מהעבר, ועצם העובדה שאני יודעת שאני אתרחק כדי להגן על עצמי, זה מה שבאמת חשוב. זאת ההתקדמות האמיתית. כי לפני יומיים הייתי בטוחה שזאת המציאות, לא אני. 

ואם אני יודעת, אז אני יכולה לעבוד על עצמי. אני יכולה למנוע מעצמי להתרחק, לפחות במידה מסוימת. אני יכולה לעקוב אחרי מה שקורה.

ואני לא מרגישה ככה, אבל אני מניחה שזאת התקדמות. 

ונמאס לי מזה שכואב לי, ובכנות, אם הכאב שהרגשתי עד עכשיו הוא כלום ביחס למה שאני מדחיקה, אני לא כל כך בטוחה שאני רוצה להמשיך ולגלות אותו. אבל אולי אחרי זה יהיה יותר טוב. קצת פחות כואב, בכל אופן. 

ומחר יכול להיות אחרת.

Tuesday just might go my way

Can't get worse than yesterday

And Thursday Friday ain't been kind

But somehow I'll survive

Hey, man, I'm alive, I'm taking each day and night at a time

Yes, I'm down, but I know I'll get by

Hey man I'm gonna live my life, like I ain't got nothing but this roll of a dice

I'm feeling like a Monday but Someday I'll Be Saturday Night.

Someday I'll Be Saturday Night / Bon Jovi