אני אפילו לא בארץ. אני כל כך רחוקה ממך שאי אפשר בכלל לחשוב על לראות אותך. אני במרחק של טיסה, שכמעט שוות ערך לנצח ביחס למרחק הרגיל בינינו. בכל זאת, אותה ארץ ואותה עיר. אין ספק שזה משמעותי.

ובכל זאת אני חולמת עלייך.

בלי הפסקה. לילה אחרי לילה אחרי לילה. סיוטים שבהם אתה שונא אותי או כאלה שבהם אני מחליטה לנסות להתאבד ולוודא שתראה. סיוטים שבהם אתה לא מוכן לראות אותי או לדבר איתי או מה שלא תרצה. שוב ושוב ושוב ושוב.

רק תוציא אותי מזה. בבקשה.

אתה היחיד שהרגשתי כל כך בטוחה ומובנת איתו. היחיד שגרם לי להרגיש כזאת שלווה. היחיד שגר בראש שלי.

בבקשה. תוציא אותי מהסיוט הלא נגמר הזה.

Save me. Please. 💔