אפילו בתוך הבלגן של השבועות האחרונים, חלק נכבד מהחודש האחרון היה סביב ישרא. במיוחד בימים האחרונים. ועכשיו כשהגענו ליום הזה, הפחד של לאבד את ישרא חזק יותר מכל דבר אחר.

כבר כתבתי על הזכרונות שלי מישרא, ועל הבית שישרא מייצג עבורי. עשרות אנשים כתבו את זה, גם בישרא וגם באתרים אחרים. מתן, אחד ממנהלי המאבק לקבל את ישרא, כתב את זה בצורה טובה יותר משאני יכולתי (הקישור למי שרוצה לעקוב או להצטרף לקבוצה). לכולנו יש חודשים או שנים של זכרונות מישרא. כולנו עדיין כאן כי זה הבית, כי זה המקום הכי טוב בשבילנו, כי זה שונה.

ובכל זאת, רשת החליטו להפוך את ההחלטה של ערוץ 10 ולסגור את המקום במקום להעביר אותו אלינו.

זה מכעיס אותי. אבל ממש. זה גורם לי לרצות לעבור ברמת אביב כשאני בתל אביב מחר ולהתחיל לזרוק אבנים על החלון של מנכ"ל רשת עד שייתנו לי להיכנס לדבר (הייתי דופקת על הדלת אבל הם מסננים שיחות אז הם בטח שלא יתנו לי להיכנס). זה גורם לי לרצות לקרוא להחרמה של רשת כדי שלפחות הם ישלמו על זה, כי בינינו, זה מגיע להם. זה גורם לי לרצות להילחם בדרכים שהן אמנם חוקיות אבל בואו נגיד morally gray. מה שרשת עושים והדרך שהם מתעלמים מאיתנו זה בדיוק מסוג ה"social injustices" שמעצבנים אותי וגורמים לי להילחם.

אבל זה לא החלק הכי חזק שלי.

יותר מכל דבר אחר, זה כואב.

המחשבה על לאבד את הבית שלי, את המקום היחיד שבאמת היה לי בעולם, כואבת. אמרתי את זה כשישרא נעלם בחודש שעבר ואני אגיד את זה שוב, זה כאילו שבעל הבית זורק אותך מהדירה השכורה ומחליף את המנעולים, ואפילו לא אומר לך למה. בחודש שעבר זה היה בפתאומיות; עכשיו קצת פחות. אבל זה עדיין בדיוק זה. והם אפילו לא נותנים לנו להילחם. הם אפילו לא נותנים לנו לדבר. אנחנו לא חשובים.

וזה כואב. הידיעה שאנחנו גרגירי אבק בעיני רשת והידיעה שהם יכולים פשוט לקחת לנו את הבית ככה סתם כי מתחשק להם... זה כואב. והמחשבה על לנסות לכתוב במוקם אחר אחרי כמעט עשור שהבלוג הזה קיים, אחרי שביליתי יותר מחצי מהחיים שלי בישרא (כבר 12 שנים מאז שפתחתי את הבלוג הראשון שלי)... המחשבה הזאת מרגישה בלתי אפשרית.

אני לא מוכנה לאבד את ישרא.

כן, גיביתי את הכל. כן, העליתי כבר את כל הבלוגים למיניהם לוורדפרס והכנתי כבר בלוג גיבוי שרץ ופעיל על השרת שלי (שמיועד לדברים אחרים אבל זה שוקל כל כך מעט שאם כבר אז כבר). אבל זה לא ישרא. זה בחיים לא יהיה כמו ישרא.

אני לא מוכנה להיפרד מהבית שלי. אני לא רוצה להיפרד מהבית שלי. ואני מפחדת שיכריחו אותי בכל זאת.

Don't take away my home. Please.

*לכל מי שרוצה, מדריך לגיבוי והעברה של ישרא. אני לא זוכרת מאיזה בלוג שמרתי את זה בדצמבר 17 אבל הנה הקובץ שלי. אני נשארתי עם וורדפרס כי התרגלתי מאתר אחר שלי, אבל אפשר להוריד מוורדפרס ולעבור לבלוגספוט כמו שהפוסט מציע.