חשבתי עלייך הרבה אתמול בערב.

היה יום לא פרודוקטיבי בעליל (אבל פסטיגל אז לא אכפת לי) ובערב (אחה"צ?) איבדתי את מעט המצברוח שהיה לי, והיה לי עצוב והתגעגעתי אלייך. פשוט בכיתי ושמתי בלופים את Talking to Myself ואז ניסיתי לצייר קצת אבל אני לא מי יודע מה בזה. בעיקר פשוט בכיתי.

זה לא קל. שום דבר מהשנה הארורה הזאת לא קל, אבל להיות פה זה הרבה יותר קשה משחשבתי. במיוחד כשאני לא באמת יודעת לאן אני שייכת.

אני לא יודעת, אולי פשוט איבדתי את הרצון להילחם בשביל עצמי.

מה היית אומר אם היית פה?

זאת הפעם הראשונה מאז יוני שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד על הפרויקט שלי. אני בכלל אמורה ללמוד, אבל את זה בטח שאין לי מצב רוח לעשות, וחשבתי שאם אני לפחות אתקדם עם הפרויקט... אבל אפילו מזה לא אכפת לי. האמת שזה שאני מצליחה להכריח את עצמי לאכול ארוחת צהריים כל יום זה כבר הישג, בהתחשב בזה שכל מה שאני רוצה זה שוקולד ו-ויסקי. שוקולד אני אוכלת הרבה. את הויסקי עוד לא פתחתי אפילו. אולי אני צריכה; זה מה שעשיתי כשלמדתי באפריל. Single malt latte. תמיד עובד.

אני לא יודעת. אני פשוט... עייפה. מהכל. מרגיש כאילו שום דבר בחיים לא יהיה בסדר. רק שזאת אפילו לא הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא שבכלל לא אכפת לי.

מה אני עושה פה, אה? מה אני עושה עם עצמי?

מה אני עושה בלעדייך?

You once had my heart

You tore my life apart

I'm lost and it is dark

Would you go back to the start?

Please say nothing but the truth

'Cause being honest doesn't mean that you're a fool

Baby, I want you

I even love you

But I can't have you

Guess this is why I'm talking to myself