הוא לא מבין שהוא לא עוזר.

אני מבינה שהוא רוצה שאני אחזור הביתה, באמת שכן. זה היה ככה כשהתגייסתי אז ברור שזה ככה גם עכשיו. אבל כשהוא מתחיל לתכנן כבר את איך שאני חוזרת ומה שיהיה בשניה שאני אומרת "אולי עדיף שאני אחזור הביתה" זה בדיוק מזכיר לי למה אני לא רוצה לחזור.

כאילו, בחיים.

אני גם ככה בדאון. גם ככה קשה לי להתמודד עם כל הבלגן של שבוע שעבר כרגע. עם כמה קרובה הייתי להיפגע בצורה רצינית. עם כל מה שיכולתי לאבד. גם ככה קשה לי.

אז זה שהוא מתחיל כבר לתכנן לי את כל מה שיהיה כאילו כבר הזמנתי כרטיס טיסה זה בדיוק הדבר האחרון שאני צריכה כרגע.

אין לי כוח. פשוט אין לי כוח.