נזכרתי היום למה אני שונאת את הסופ"ש.

שכחתי כשהייתי בבית, כי לא הייתי כל כך לבד. אבל זה אחרת עכשיו. זה אחרת כשאני פה לבד עם עצמי בלי אף אחד לדבר איתו ושום דבר אחר לחשוב עליו. אני אפילו לא יכולה להיות עם ההורים כל היום, כי זה אחרת.

זה כמו להיות תקועה בגיהינום.

לא יודעת למה, כנראה בגלל הסופ"ש, אבל הבנתי פתאום היום שאני מתדרדרת חזרה. כבר לא אכפת לי מכלום. אני נהנית מהעבודה, אבל לא באמת אכפת לי משום דבר אחר כמעט, רק מלדבר עם ההורים ומהעבודה. אפילו לא אכפת לי שאני לא אוכלת כמו שצריך ושאני לא עושה ספורט כמו שצריך. התקדמות של חודשים הלכה לפח. 

And in a true sign of depression, I don't even give a fuck about how depressed I am.

אני רוצה הביתה.