פחות או יותר חלק 2 של זה.

זה קשה יותר לכתוב את זה משחשבתי שזה יהיה.

פעם שלישית גלידה, אה?

לא, אני רצינית אבל. הגרסה הזאת שונה מהגרסה המקורית שהתחלתי במרץ. אז אני עושה הכל מהתחלה. וכרגיל בהיותי אני, אני גם דוחה ומחבלת לעצמי ומקשה על עצמי, and yada yada yada. וכמו במרץ, השלבים הראשונים היו סופר קלים ורצו לי, וככל שאני מתקדמת יותר, ככה זה נהיה יותר ויותר קשה להתקדם. שזה לא מפתיע. לא קרוב אפילו. (שומע, זה שאתה יודע שמשהו יקרע אותך לגזרים לפני שאתה עושה אותו לא אומר שזה לא כואב כשאתה עושה אותו. איזה תובנה מטורפת (היא אמרה בציניות).)

ידעתי שזה לא יהיה קל. אני לא חושבת שחשבתי שיש סיכוי שזה יהיה פשוט. או קל. או מהיר. או... כל דבר שהוא לא סופר מורכב וכואב. אבל האמת שזה מפתיע אותי כמה זה קשה.

ואני יודעת שחלק מזה זה כי אני מנסה להפריד את המציאות מהסיפור, וזה תמיד הופך את הכל להרבה יותר מורכב, וזה גם סוג קצת אחר של סיפור ממה שהתכוונתי אליו או ממה שזה היה במציאות, האמת. וזה גם הופך את הכל למורכב יותר. אבל איכשהו זה גרוע יותר משחשבתי שזה יהיה.

אולי זה קצת קשור למה שאמרתי לא׳ בשני והתחרטתי עליו בערך שלוש שניות אחרי שזה יצא לי מהפה, שאני לא מאמינה בשום דבר שאני עושה (זה היה משפט עם הרבה יותר מדי מידע בתוכו ואחרי שסיימתי אותו הוא הסתכל עליי ואמר ״זה משפט שהיה צריך להיות בערך שישה משפטים״. למה לעזאזל אמרתי לו את זה? אלכוהול + אני מרגישה יותר מדי בנוח איתו = שילוב ממש גרוע). אני לא מאמינה שמשהו מהסיפור הזה - מהסיפור האמיתי - יכול לעניין מישהו שהוא לא אני. ואין לי שמץ של מושג איך להתמודד עם זה.

ואין לי ברירה. אין לי זמן להתברבר. וזה מצוין כי ראינו מה קורה כשיש לי זמן, נכון? מתוך מה שהתחלתי במרץ יש לי בדיוק עמוד וחצי כתוב, ואנחנו בפאקינג אוגוסט. וסבבה שהתחלתי לעבוד והיה פסיכי, אבל זה מה שאני תמיד עושה כשיש לי זמן. תמיד. צריך להגיש עבודה עוד חודש? סבבה, אני אכין אותה בלילה לפני. יש מבחן? אני אתחיל ללמוד יומיים לפני (אם בכלל, לרוב הדברים בביה״ס למדתי בערך בשעה שלפני המבחן). ככה זה. יש לי דדליין מטורף? אני רצה על דברים. יש לי זמן? PROCRASTINATE. למה? כי אפשר. זה למה.

איך זה שוב נהיה מכתב של ״אן יורדת על עצמה״?

לא יודעת. אני כל כך עייפה, אתה יודע? לא ישנתי טוב. התעוררתי מותשת ושאר היום לא בדיוק התקדם בכיוון חיובי. כאילו, היה סבבה וזה, אבל... לא באמת עשיתי שום דבר מועיל (בעבודה כנראה לא יסכימו איתי אבל מה הם מבינים). לא התקדמתי עם שום דבר שרציתי להתקדם איתו. לא התקדמתי עם הביקורת בכלל, אין לי שמץ מה אני הולכת ללמד בשישי בצהריים ומתוך ה4-5 עמודים שאמורים להיות לי למחר בצהריים הגעתי לבדיוק אחד.

אז היום בעיקר ראיתי אינויאשה תוך כדי העבודה (אוי הילדות שלי), וזה נחמד כי אני עושה עכשיו דברים די משעממים שמישהו חייב לעשות (ובמישהו הכוונה אליי כי אני היחידה שיכולה לעשות אותם) אז כיף שיש משהו אחר להתרכז בו. ומחר בבוקר אני חייבת להתחיל להתקדם, ואולי אני טיפה אעשה את זה גם בזמן העבודה כי בתכלס אין לי שום דבר דחוף כרגע וא׳ אמר שזה בסדר אם אני צריכה קצת זמן לעצמי מדי פעם (״וגם ככה אנחנו חייבים לך שעות״, התגובה הזאת הרגה אותי). בסופ״שׁ אני חייבת לרוץ על דברים. ועוד לא מצאתי דירה. יותר מדי לעשות ופחות מדי זמן (אין מספיק זמן לאנשים עם הרבה תוכניות, אה?).

נראה לי שאני אלך לישון מוקדם היום. ונראה לי שאני פשוט אלך עם הלב שלי. עם מה שנראה נכון. ואם זה לא יהיה מוצלח... בשביל זה יש עורכים, נכון?

אני רק מקווה שזה יסתדר. הלוואי.

אן.

(האהאהא הייתי אתמול בוידיאו עם העורכת שלי והיא קצת היתה מופתעת שאני עם ז׳קט ואני כולי ״כן, קר פה״, למרות שזה 18 מעלות אז זה לא כזה קר אבל משום מה מרגיש קר יותר אצלי, ובינתיים בארץ יש 30+ מעלות ואני חייבת להגיד, לא התגעגעתי למזג האוויר הלוהט הזה. כמו שאני מכירה אותך, אתה בטח משתגע עכשיו.)