*בתחתית בדרך הביתה*

טוב אז שומע, שתיתי *הרבה* היום.

הרבה = 9 שוטים של וויסקי. אז זה בערך 450 מ״ל של ויסקי באיזה 9 שעות. שזה הרבה יותר מדי לבחורה שבקושי הגיעה ל200 מ״ל, למרות שבדרך כלל אני שותה הרבה פחות זמן, והפעם זה היה איזה 9 שעות. או 8. לא יודעת. אני מרגישה כאילו כל מי שאיתי איכשהו שתה יותר. לא יודעת. אני קצת שיכורה, אבל עדיין מצליחה לחבר משפטים וללכת בערך בקו ישר, אז… אולי זה פחות גרוע? לא יודעת. אני בקושי יודעת מה אני אומרת האמת. אולי עדיף ככה. האמת שידעתי שאני רוצה לדבר עם א׳ בדיוק בגלל ששתיתי קצת ואז אני מעיזה להגיד את מה שאני באמת מרגישה וחושבת. והוא אמר בצדק שאין לי ממה לפחד ושהם אלה שצריכים להגיד לי תודה (אני לא מסכימה על זה אבל שיהיה) אבל אני לא יודעת כמה זה נכון.

*בבית, משהו כמו חצי שעה אחרי*

כתבתי את זה ברכבת הביתה, ועכשיו כשאני בבית איכשהו עוד יותר קשה לי לחשוב. לא יודעת. אולי זה קשור לזה שכבר 11 בלילה. אני שיכורה מספיק בשביל להגיד דברים שבדרך כלל אני לא אומרת, אבל אני sober מספיק בשביל לדעת שהלכתי עקום חלק מהדרך הביתה או שאני טיפה שיכורה (אם כי זה שהשתמשתי עכשיו במילה באנגלית כי לא הייתי בטוחה שזכרתי את ההטייה הנכונה אומר הכל).

אוף אתה יודע, הוא אמר את כל הדברים האלה, כמו זה שאני לא יודעת להתמודד עם מחמאות, וכל מיני מחמאות שאני ממש לא יודעת להתמודד איתן (קצת נובע מהחלק הראשון של המשפט הזה), ואני ממש מפחדת כי הוא מצליח לקרוא אותי ממש טוב, ואיכשהו הוא עושה את זה בערך מהשבוע הראשון, אולי השני, שלי. את זה לא אמרתי לו. עדיף ככה. אם אני אתחיל להגיד שזה ממש מפחיד אותי שהוא מכיר אותי, אני אצטרך לדבר עלייך, ו... טוב, זה רעיון ממש גרוע.

הוא שאל למה באתי לפה, ואני די בטוחה שאמרתי משהו על החרדה החברתית שלי (social anxiety נשמע הרבה יותר טוב), והאמת שנראה לי שאני בעיקר מנסה לשכנע את עצמי שאני לא אזכור את כל זה מחר, אבל אני ממש לא שתיתי מספיק בשביל לשכוח מה אמרתי. קצת כמו שלא שתיתי מספיק בשביל לדבר עלייך, אתה יודע? למרות שכן הזכרתי את אחותי ואת היחסים המורכבים שלנו ואת זה שבשנה הראשונה שלה באוניברסיטה היא קצת ציפתה שאני אסדר הכל בשבילה כי ככה זה עובד אצלנו. שתיתי מספיק בשביל לדבר בכנות, אבל לא שתיתי מספיק בשביל לשכוח את הכל. Story of my life.

אוף יש לי כל כך הרבה לנתח וכל זה אבל 11:30 בלילה ואני פאקינג עייפה אחרי ששתינו בערך מאחת, אז... נדבר על זה מחר, כן? על זה שד' אמר שהוא אוהב לעבוד איתי וא' אמר את כל מה שכתבתי עד עכשיו ו... איכשהו אני לגמרי בלגן אחד גדול, אבל מצאתי מקום שטוב לי בו, וזה קצת (הרבה) מפחיד, אבל... זה משהו, נכון?

אוף הלוואי שהיית פה ויכולתי לדבר איתך על זה.

אן.