״ואת מסוגלת ליותר ממה שאת חושבת.״

״אתה תמיד אומר את זה, ובסוף אתה תמיד צודק.״

״אין לי מה להוסיף על זה.״

- אתה, האח הגדול המדהים שלי, ואני די בטוחה שזה היה באיזו שיחת טלפון אבל אולי אני מתבלבלת.

אוף. מה אני עושה פה?

כשחזרתי ללונדון בסוף ספטמבר זה לא היה כזה גרוע. מעבר לזה שהיתה לי דירה חדשה להזמין דברים בשבילה, גם ידעתי שאני חוזרת לשלושה ימים בשבוע במשרד. זה התחיל קצת מנג׳ס ואין ספק שהיו ימים שלא היה לי כוח אליהם, אבל... זה היה כיף. ידעתי שאני אראה אנשים. זה היה כמעט שווה את זה.

אבל עכשיו אין משרד והכל נוראי ואני בעיקר פשוט אומללה.

אני לא רוצה לחזור. אני לא רוצה לחזור. אני לא רוצה לחזור. אני לא רוצה לחזור. ואני יכולה להגיד את זה עוד 700 פעם וזה עדיין לא יתאר עד כמה אני לא רוצה לחזור ללונדון עכשיו. (זה שבכיתי כל הדרך לנתב״ג וכל העמידה בתורים + כרטיס + בידוק כנראה אומר הכל)

אתם יודעים, הקטע זה שאני לא יודעת לאן אני שייכת. לא צחקתי כשאמרתי לך שנה שעברה שאני מחפשת עבודה ואת עצמי. בעיקר את עצמי, האמת. אין לי מושג מי אני. זה כל כך מצחיק, כי פעם מזמן אחרי י״א חשבתי שאני יודעת והכל בסדר ודברים יהיו מדהימים. ואז הכל התרסק (אמרתי לו אתמול על המייל ששלחתי לך, מר ג׳, שכתבתי שאני מאמינה במחר ובעצמי וכל זה והוא אמר, ״מה שהתכוונת זה שאת מאמינה בכל זה כי הוא איתך״ ותכלס זה ממש מדויק רק שלא אתה ולא אני הבנו את זה). ואני עדיין מנסה להבין איך לחזור למשהו מזה. כי אין לי שמץ של מושג מי אני, או מה אני רוצה לעשות, או אפילו לאיפה אני שייכת. לפעמים אני מרגישה שאין לי שמץ של מושג לגבי שום דבר.

ועכשיו אני צריכה לחזור לשם ולסיים לכתוב את הספר המטופש הזה והדבר היחיד (היחיד) שאני רוצה לעשות זה לשלוח לך הודעה לשאול אם אפשר לדבר. הלוואי שיכולתי לדבר אתכם. הלוואי שהייתם פה. כי הקטע הוא שאני ממש ממש צריכה שמישהו יחבק אותי ויבין ויחזק ויזכיר לי שאני יכולה לשרוד את זה עד פסח (קצת כמו בלילה הראשון של הטירונות, שהתקשרתי אלייך, ואמרת לי להפסיק להתקשר לאמא וללכת להכיר אנשים, זוכר? זה הצחיק אותי ממש. רק שהפעם זה יותר גרוע כי אני יודעת שאני חוזרת ללהיות לבד). אני צריכה שמישהו יסתכל עליי ויבין מה מציק לי ואיך לעזור רק ממבט, בלי שאני אצטרך להגיד שום דבר.

ואני לא יודעת, אני מרגישה קצת כאילו אני מגלה אתכם מחדש עכשיו עם הספר הזה (אין ספק בכלל שחלק מהדברים שהוא אומר לה אלה בכלל דברים שאתה, MIG, אמרת לי. חלק זה דברים של מר ג׳, אבל חלק של MIG ואני אוהבת את שניכם כל כך אפילו שאת מר ג׳ קצת בא לי להרוג), אבל זה עדיין לא מספיק. אני צריכה אתכם. את המשפחה שלי.

הלוואי שיכולתי לדבר איתכם. מה לא הייתי נותנת בשביל זה. 💔

אן.