אז לא כתבתי סיכום שנה כבר חמש שנים, אבל... it's never too late to to be back, eh?

זאת היתה שנה... מוזרה. המשך כמעט בלתי נסבל של 2020 ביותר מדי מובנים. לא שזה מפתיע באיזושהי צורה, כי כל השנה דיברנו רק על זה שאנשים מטומטמים והסיוט הזה שנקרא קורונה ימשיך להיות גרוע יותר ויותר, אבל זה עדיין לא הפך את הגיהינום הזה לקל יותר. (זאת האופטימיות של להיות תקועה פה לבד כמעט כל דצמבר והעובדה שהמצב הולך ונהיה יותר ויותר גרוע וכמעט בטוח שנגיע לסגר החודש. למה לעזאזל חזרתי ללונדון.)

אז השנה התחילה על הפנים (shocking), למרות שכן התחלתי להתאמן בינואר (ואז לגמרי איבדתי את זה בחודשים האחרונים, אבל זה כבר סיפור אחר). היו כמה ראיונות לא מוצלחים ודי התחלתי לחשוב שאני בחיים לא אמצא עבודה, ואז נפלתי והגעתי לבי״ח והיה את כל הסיפור ההוא. באופן טבעי זה הזכיר לי כמה קל למות, מה שבערך שרף את שארית פברואר וחצי ממרץ, אבל אז לפחות התחלתי ראיונות למקום שאני עובדת בו עכשיו ודברים נראו טיפה יותר טובים, אחרי חודשיים וחצי ממש נוראיים.

הייתי ממש בלחץ לפני שהתחלתי לעבוד אבל מה שחשוב זה שאני שם כמעט שנה ואני אוהבת לעבוד שם. בהתחלה זה היה רק מרחוק, אחרי זה התחלנו לעבוד בכזה חדר ישיבות פעם בשבוע, ואז הייתי אמורה לחזור הביתה להתחסן (סופסוף), אבל אז שומר חומות התחיל, ולהיות רחוקה בזמן שזה קורה היה... סיוט. בסוף מאי בסוף חזרתי הביתה ונשארתי עד היומולדת שלי ביולי, וגם... סופסוף התחלתי להזיז דברים כדי לכתוב ספר.

באוגוסט בתוך חודשיים של דיכאון מזה שחזרתי ללונדון סופסוף מצאתי דירה (המצב פה על הפנים, כמות הדירות שבקושי אפשר לזוז בהן מטורפת). עברתי, חזרתי לארץ בספטמבר לחגים, ואז חזרתי לפה ישר למשרד החדש שלנו (זה החזיק מעמד עד סוף נובמבר, אלא מה). נהניתי מהמשרד חודשיים בערך, ואז חזרתי כדי לחגוג חנוכה ולקבל את הבוסטר, וחזרתי לפה בשביל מסיבת כריסמס (שהתבטלה) ויום בשבוע במשרד זמני (שגם התבטל). ההורים היו אמורים להגיע בסוף דצמבר, אבל בגלל המצב הם לא יכלו, אז הייתי פה לבד שלושה שבועות, בדיוק בזמן שניסיתי לכתוב את החלקים הכי אופטימיים של הסיפור, מה ש... לא בדיוק עבד. Shocking.

חשבתי שאני אצליח לסיים את הסיפור בחופשת כריסמס (ובוודאות עד סוף 2021), אבל כאמור, לא באמת הייתי מסוגלת לעשות את זה. מה שכן כתבתי מרגיש לי לא אמין לגמרי. אבל עכשיו כשאני מסיימת את החלק הזה... טוב, אולי דברים עוד יכולים כן להשתפר. חוזרים לעבודה רק ביום שלישי, אז זה ייתן לי עוד יומיים לנסות לרוץ עם זה. והפעם אני באמת ארוץ עם זה.

אה, וברור ששכחתי את הדברים הכי חשובים, שזה 1) לוציפר נגמרה והעונה האחרונה היתה קטסטרופה, 2) טד לאסו (סדרה גאונית) פחות או יותר מחזיקה אותי בחיים מאז יולי). 

אני לא באמת אופטימית לקראת 2022, אבל עדיין... here's to a better year, right?