אני אמורה לעבוד עכשיו.

לא שזה משנה משהו. ולא שזאת פעם ראשונה שאני עושה את זה. אני מעדיפה להיות בבית כשדברים כאלה קורים, אבל למרבה המזל אפילו במשרד יש לאן לברוח כדי להיות לבד ולא לראות אף אחד. לא שלמישהו פה אכפת. הייתי כאן לבד כמעט כל היום ואת אף אחד זה אפילו לא מעניין. אבל בסדר, כרגע לא באמת אכפת לי מזה. אני רוצה להיות לבד.

אז אני אמורה לעבוד עכשיו. במקום זה אני מחוברת לישרא מחלון incognito כי גם ככה אין לי שום דבר חשוב או דחוף לעשות (היה הרבה יותר נחמד לעבוד מהבית, גם אתמול וגם שבוע שעבר. לפחות התקדמתי עם האפליקציה) וכותבת את זה. כיביתי את ההתראות של העבודה. לא אכפת לי משום דבר מזה.

זה מעניין, כנראה (או שלפחות אני של מחר תמצא את זה מעניין, כרגע לא ממש אכפת לי), אבל בדרך כלל אני מצליחה לצאת מזה אחרי כמה זמן. החלום עליו יוצא מפוקוס, המציאות מתערבת ואני יכולה לחשוב על משהו אחר. אם הייתי בבית נראה לי שהייתי מצליחה לצאת מזה. הייתי עובדת על משהו משמעותי. זה העניין, נכון? היה משהו כדי למשוך אותי מזה. אבל לא באמת אכפת לי מהעבודה כרגע, ואני חייבת להתרחק מזה כי אחרי חודש של לימבו כבר בא לי לירות בעצמי, וגם ככה אני לא עושה שום דבר שדורש יותר מ5% מתשומת הלב שלי. ואפילו אין יתרון ללהיות פיזית במשרד, כי אף אחד לא שם לב / לאף אחד לא באמת אכפת שאני יושבת בצד ובוכה. אז... אני עדיין שם.

ואם זה היה רק זה שסופסוף קיבלתי את הקלוז'ר שאני צריכה בחלום אז מילא, אבל זה לא רק זה, נכון? כי אני עדיין מתגעגעת. במיוחד ברגעים כאלה. הוא ידע מתי אני צריכה אותו. ואם הוא היה פה עכשיו, היה מספיק מבט אחד בשביל שהוא יוציא אותי החוצה וישאל מה קרה. והעובדה היא שלמרות שהוא ריסק לי את הלב, ולמרות הפוסט-טראומה, אם היינו יכולים להתחיל מההתחלה שוב... הייתי עושה את זה בלי להסס.

לפעמים אני חושבת שהלוואי שיכולתי פשוט להישאר בחלומות ההרבה-יותר-מדי-מציאותיים האלה. לפחות היה יוצא מזה משהו.

לפחות שם יש איזשהו משהו חיובי.

אולי זה יספיק שאני אשרוד את השעתיים וחצי הקרובות איכשהו. אז לפחות אני אהיה בדרך הביתה וכל זה. לא שיש לי מושג איך אני אמורה לשרוד את שאר השבוע כשממש לא אכפת לי מהעבודה. אני רוצה הביתה.

*אה כן וההבדל המאוד דרסטי בין כמה כיף היה לי בשלושת הימים שלי בקופרטינו לעומת מה שקורה במשרד בשבועיים האחרונים ממש לא עוזר. גורם לי קצת להתחרט שחזרתי. לא שהיו לי הרבה אופציות אבל עדיין.