אין מה להגיד.

אתמול בערב, כשהלכתי לישון אחרי שהתפרסמו תוצאות המדגם, הייתי מאוכזבת. הייתי מאוכזבת כי בוז'י וביבי היו בשיוויון. הייתי מאוכזבת כי כמו שזה נראה, עוד היה לביבי סיכוי לקבל את המנדט מהנשיא לנסות להקים ממשלה. מצד שני, עוד היתה לי תקווה - גם אם פחות חזקה מהתקווה שהיתה לי ערב קודם לכן - שבוז'י יקבל את המנדט והמחנ"צ יהיו אלו שיקימו את הקואליציה - יחד עם מתמודדים ראויים אחרים, ובעיקר - בלי נתניהו.

היום בבוקר, כשקמתי בעשר כדי לנסוע לבסיס, ראיתי את התוצאות הכמעט-סופיות וכל התקווה שהיתה לי נעלמה. הדבר היחיד שהצלחתי להסכים איתו היה הטור ב"הארץ" שקראתי, שאמר שאין ברירה - חייבים להחליף את האזרחים. כי אין מה לעשות, זה הפתרון היחיד לסיוט האבסורדי הזה שמתרחש כאן.

למה זה אבסורד? כי בשנים האחרונות, מלבד דבר טוב או שניים שהוא עשה, העיסוק היחיד של ראש הממשלה היקר שלנו היה לדאוג לעצמו ולכיסא שלו. לכיסא הנוח, למשכורת, לרכב והנהג הצמוד, ובעיקר לבזבוז המטורף של הכסף שלנו בלי לתת לזה שום תמורה. אם זה בלקנות נרות ריחניים לבית שלו, אם זה בלתת לאנשים משרדים לא קיימים - או יותר גרוע, "שר בלי תיק" - כדי שישבו איתו בקואליציה, ואם זה בלשחרר מחבלים כשהיו לי בחירות אחרות, הרבה פחות הרסניות. לא, נכון, האחרון לא קשור למצב הכלכלי - רק לרצון שלו לשמור על הכיסא.

אבל עשרים וארבע שעות של טרור במסרונים, בטלוויזיה ובפגישות אישיות, וחלק נכבד מעם ישראל שכח את כל זה.

כי זה מפחיד. זה מאוד מפחיד שתהיה ממשלה שמאלנית ובוז'י יחזיר שטחים ויחתום על הסכמים. זה לא משנה שמלבד רבין, כל ראשי הממשלות שעשו את זה היו ימניים - אם זה בגין (הסכם השלום עם מצרים), אם זה שרון (החזרת יהודה ושומרון ועזה) ואם זה נתניהו עצמו (החזרת חברון). זה מאוד מפחיד שתהיה ממשלה שמאלנית ובוז'י ישחרר מחבלים תמורת הסכם שלום. זה לא משנה שמי ששחרר מחבלים כדי לחדש את המו"מ עם הפלסטינים היה נתניהו, למרות שהיו לו בחירות אחרות - שבניגוד לזו, היו הפיכות (כמו לעצור את הבניה בהתנחלויות). זה מאוד מפחיד שהממשלה השמאלנית תוביל אותנו לאבדון ותביא להרס של מדינת ישראל - אבל זה שממשלה ימנית בראשות ביבי כבר עושה את זה בשנים האחרונות, זה לא מפחיד.

וזה, זה האבסורד האמיתי.

כי אחרי שאנשים פה יצאו החוצה לרחוב, גרו באוהלים באמצע ת"א, עשו מהפך מטורף כמעט בבחירות הקודמות כדי לנסות להביא שינוי והפגינו מול משכן הכנסת כדי למנוע שחרור מחבלים מיותר, הם חוזרים בחזרה לביבי. אותו ביבי שגרם לכל הדברים האלה מלכתחילה. אותו ביבי שמחמיר את היחסים שלנו עם ארה"ב בכל יום שעובר. אותו ביבי שלא אכפת לו מכל אחד ואחת מאיתנו בשיט. אותו נתניהו.

ועכשיו זה יימשך ככה עוד שנתיים, שלוש, ושוב נצא לעוד בחירות מיותרות.

כל הכבוד, אזרחי ישראל. כנראה שאנחנו באמת ראויים לזה.

שהמתמודדים לכנסת השנה הם אידיוטים מוחלטים. (או לחלופין: למה סיסמת הבחירות שלנו השנה צריכה להיות "כולנו ביחד שקופים")

תשדיר החידון (מפלגת הכלכלה)- הטאגליין של התשדיר אומר שהכנסת היא לא מקום לחידונים ולמשחקים, אבל עצם העובדה שאתם רצים לכנסת - וברור הרי שאם תעברו את אחוז החסימה זה יהיה מינימלי - רק מראה עד כמה אתם עצמכם חושבים בדיוק הפוך.

תזכורות של רצח (ישראל ביתנו)- מאוד מרגש, מסכימה במשהו, אבל הרבה, הרבה, הרבה יותר מדי ארוך. אולי צריך לחשוב להפוך את זה לסרט תיעודי שכותרתו תהיה "ת'כלס ליברמן"?

העזים והחתול המנגן (הירוקים)- רק ראוי לציין שזה מייצג בצורה מושלמת את תרבות "סרטוני היוטיוב" בתשדירים השנה. כנראה התשדיר הכי מדויק בבחירות הנוכחיות.

ביבי ורשימת ההישגים שלו- הוא זוקף לזכותו לא מעט הישגים ודברים חשובים בחיים - תקראו את הרשימה של הדברים שהוא באמת עשה מול הדברים שהוא לא, ואז נדבר.

נבחרת העם (הזמנית)- כל דבריכם נכונים, אבל מה גורם לכם לחשוב שתעברו את אחוז החסימה במילימטר? לא חבל?

"בגלל זה הם לקחו זץ - כי קץ היה תפוס" - אחותי.

הפיראטים- הם בתשדיר שלהם אומרים ש"נמאס הקרקס"? #EnoughSaid

נכשלת - הביתה (הרצוג ולבני)- התשדיר הזה זה בדיוק מה שגרם לי להחליט סופית שאני לא מצביעה להם, לא בעתיד הקרוב או הרחוק. כן, כולנו יודעים שהרבה "בי" ביחד יוצר "ביבי". על מה אנחנו מתערבים שזה היה רעיון של ילד בגיל שנה וחצי שבדיוק לומד לדבר? (וכן, לדעתי, כל אחד שמתעסק רק בפרסום שלילי ובהבטחת חדי קרן לא ראוי להצבעה)

*יש להם עוד תשדיר שהדבר הכי מעניין בו זה שכולו בחרוזים. אמין, אמין.

יהדות התורה- לקחתם קרדיט על כל חוק שעבר בכנסת האחרונה?

פרסומת בית החולים (בנט)- "בנט הוא אח". חה חה חה. אפשר גם להשוות את בנט לאח (fireplace), זה גם יעבוד. (תשדיר ענייני כמו השני היה יכול להיות מוצלח יותר, כי בהומור אתם ממש לא מצטיינים)

השקופים (ש"ס)- הזמרים שלכם שקופים? הזמר המזרחי הוא הכי מצליח כאן בשנים האחרונות. על מה לעזאזל אתם מדברים? המזרחים לא שקופים כבר שנים. וכן, אני יודעת, מהבית. ומה הקשר שלכם לתחום בדיוק? או שאתם סתם עושים את זה בשביל הכיף?

(לאחר מעבר חד מתשדירי בחירות: "שאר התשדירים שקופים?" - אחותי)

בקיצור, מה אנו למדים מתשדירי הבחירות? שאפילו הפוליטיקאים לוקחים את כל הסיפור הזה כבדיחה. זה מפתיע מישהו? כי אותי זה לא... (וזה הדבר היחיד שאני כותבת בנושא השנה, נקודה. פשוט כי זה כבר מגוחך מדי.)

והרי החדשות ועיקרן תחילה: בניסיון אחרון להיראות כאילו הוא שולט בקואליציה שהרכיב, ראש הממשלה בנימין נתניהו פיטר את שר האוצר יאיר לפיד ואת שרת המשפטים ציפי לבני, זאת לאחר שהבין שמפלגתו מאבדת את אמונה בו. בפעם הראשונה מזה 55 שנים ובפעם השנייה בסך הכל בתולדות מדינת ישראל, הכנסת ככל הנראה מתפרקת לאחר פחות משנתיים של כהונה. למשכן הכנסת ולשרים שלום - לישראלים לא כל כך. 

אז כן, אחרי אינספור התבטאויות של חברי ליכוד נגד נתניהו, ראש הממשלה החליט לפעול נגד לפיד ולבני, לגרום עוד נזק למדינת ישראל (למקרה שהוא לא גרם מספיק נזק בשלוש הכהונות הללו) ולצאת לבחירות שיש סיכוי שהוא אפילו לא ישרוד אותן. אם לשים לרגע את דעותיי הפוליטיות בצד (לפחות עד כמה שניתן), אני חייבת לציין שאחרי כל הנזק שהוא גורם לעם שלנו, הייתי יכולה להיות מאושרת מהאפשרות שהוא אפילו לא יהיה בממשלה הבאה - אילו בפירוק הכנסת הנוכחית הוא לא היה גורם לא פחות נזק מזה שהוא גרם לו במהלך שלושת כהונותיו כראש הממשלה. 

אז כמובן שאני לא פרשנית פוליטית ודעותיי הן רק דעות, ולא הסתברויות אמיתיות כלשהן, וכמובן שלא התחלתי לכתוב את הקטע הזה כחלק מתעמולת בחירות, כי אני אפילו לא יודעת אם יהיו בחירות, מתי ובמי אני תומכת, אבל הנזק שנגרם לאנשים שחיים פה (ושיהיו יהודים, ערבים, דרוזים, חרדים ומצדי גם חייזרים) רק בפירוק הכנסת - שלא לדבר על חלק מהרעיונות שעלו בה (ראה ערך: חוק הלאום) - הוא ברור ומוחלט. עם גירעון תקציבי עולה, אשראי עולמי הולך וקטן וחוסר יכולת לחלק את המשאבים שלנו בצורה הגיונית, רק המחשבה על הכסף שהבחירות הנוכחיות יעלו לנו בו מזעזעת אותי. שלא לדבר על העובדה שבהחלט ייתכן שהרכבת ממשלה חדשה תיקח עוד כמה חודשים מתחילת מערכת הבחירות ושבינתיים הממשלה הנוכחית - מה שהיא לא תהיה - תמשיך לגרום כאן לנזק מטורף. 

כי כן, הרבה יותר מטריד אותי מה קורה אצלנו, ״האנשים הפשוטים״, מאשר אצל אותם האידיוטים (אם כי לא כולם כאלה, בטח שלא בכנסת הנוכחית) שמקבלים אלפי שקלים כל חודש בשביל לשבת על כיסא מרופד במשכן הכנסת מדי פעם ואולי קצת להתווכח עם ח״כים אחרים כדי להראות שהם עושים משהו. ונכון שבבית שלי אין בעיה לגמור את החודש והכל בסדר גמור, אבל זה לא משנה את העובדה שיותר ויותר ישראלים (שוב, כל אחד בעל תעודת זהות כחולה שגר כאן ולא פוגע באחרים) נמצאים במצב כלכלי שהולך ומדרדר מיום ליום ואין להם זמן או כוח לשטויות הפוליטיות האלה. כי בואו נודה בזה, זה הרי בולשיט. רוב האנשים שנמצאים בכנסת לא באמת טורחים לעשות משהו (לא לטובת העם, לפחות), והרי כולנו יודעים שסביר להניח שהכנסת הבאה תראה פחות או יותר כמו הנוכחית. והייתי מאחלת להם שיהנו מהמשחקים האלה, אלמלא, כמו שג׳ורג׳ מרטין כתב פעם, ״איך זה שהאנשים שסובלים הכי הרבה כשהלורדים משחקים במשחקי הכס הם דווקא האנשים הפשוטים?״

ולא משנה איך מסתכלים על זה, העם הוא זה שסובל. כל אותם הצעירים שאין להם איפה לגור כי דירות עולות יותר מדי; כל אותם האנשים שמסתכלים על מה שיש להם ויודעים שהם לא יוכלו להשאיר לילדים שלהם כמעט כלום; כל אותם האנשים שבקושי מצליחים להתקיים עכשיו; וכל אותם האנשים שמחליטים לעבור לחו״ל כי הם רואים שאין פה שום אופציה להתפרנס בצורה נורמלית ובכבוד. אז ברור שהאשמה היא לא רק של הממשל, אבל הרבה מהבעיות האלו נובעות משם. והבחירות האלה הן הדבר האחרון שאנחנו צריכים כרגע. 

ורק לשכנע אנשים להצביע זה פשוט לא מספיק. מה שבאמת צריך לעשות זה להיפטר מכל אותם הפושעים (כן, שחיתות פוליטית היא סוג של עבריינות) שיושבים שם ולחזק את האנשים שכן מנסים לעזור לאזרחים. אלה שכן מבינים שהכנסת מתפקידה לדאוג לכולם, ולא רק ל-120 יחידי הסגולה שיושבים במשכן הכנסת מתי שמתחשק להם. מה שצריך לעשות זה להתעמק בכל מה שקורה, ב״מי עושה מה ולאיזו מטרה״, ורק אז להצביע ולגרור אנשים להצביע ולשכנע ואפילו ליצור קשר עם הקהל הישראלי בכל צורה שהיא, כי בשיטה אחרת זה פשוט לא יעבוד. 

ואולי פשוט צריך למחוק את הכנסת הנוכחית מבפנים ולהתחיל מההתחלה עם אנשים שבאמת ראויים להיות שם. 

מה משותף ל"משחקי הרעב", "פרנהייט 451" ו"עולם חדש ומופלא"? מעולם לא חשבתי שאני אגיד את זה, אבל כולם מציגים את העתיד שלנו, בצורה זו או אחרת.

כשראיתי היום את "עורבני חקיין (1)" בקולנוע והגענו לסצינה שבה הקפיטול מפציצים את מחוז 13, וכולם מתחבאים מתחת לאדמה, בבונקר הענק ההוא, ומחכים שההפצצה תיגמר ואפשר יהיה לצאת החוצה, חשבתי לעצמי פתאום שמי שרואה את זה רואה בעצם איך מרגישים כל האנשים שחיים בעוטף עזה. פה אלה טילים, שם רחפות; פה אנחנו מדינה לגיטימית, שם הם מורדים; אבל הכל היינו הך. בסופו של דבר, מלחמה היא מלחמה היא מלחמה, ושום דבר לא משתנה. הדבר היחיד ששונה פה הוא הנסיבות.

ככל שהסרט המשיך הבנתי פתאום כמה המציאות שלנו דומה ל"משחקי הרעב". קצת בדומה ל"פרנהייט 451" ול"עולם חדש ומופלא", הסדרה עצמה מדברת על דיכוי. נכון, הדיכוי שם מוצג מהעיניים של נערה צעירה, לא יותר, והוא אפילו קיצוני יותר מאשר ב"פרנהייט 451", ובטח ובטח שמהעולם ב"עולם חדש ומופלא", אבל עדיין מדובר בדיכוי. ב"פרנהייט 451" וב"עולם חדש ומופלא" הם מרוצים מזה; הם אפילו לא מבינים שהם עוברים שטיפת מוח, שמדכאים את החשיבה שלהם יום אחרי יום, מהרגע שבו הם נולדים ועד שהם מתים. ב"משחקי הרעב" הם יודעים שהם מדוכאים, והם יודעים שאין להם ברירה (או שלפחות ככה הם חושבים) אלא להמשיך בחיים האומללים שלהם, לכאורה עבור הגנה אבל בפועל על מנת לשרת את הקפיטול. 

וזה מוכר. מאוד.

אני לא אגיד שמכריחים אותנו למות בתוכנית בידור לחברה הגבוהה. אני לא אגיד שמכריחים אותנו להרוג אחד את השני ולגנוב אחד מהשני ולפגוע אחד בשני, אם כי אנחנו עושים את זה לא רע בעצמנו. אני לא אגיד שכל ניסיון לשינוי מדוכא באמצעות הרג. כי כל זה לא נכון. בסופו של דבר, אף אחד כאן לא פוגע בנו פיזית (בערך), אף אחד כאן לא מכריח אותנו לפגוע אחד בשני ואף אחד לא מכריח אותנו להרוג עבור מזון. אי אפשר להגיד שזאת המציאות שבה אנחנו חיים. לא, אצלנו הדיכוי עדין יותר.

ב"פרנהייט 451" הם דיכאו את האוכלוסיה בצורה פעילה, באמצעות שריפה של כל החומר שסיכן את השלטון. ב"עולם חדש ומופלא" הם אפילו לא נותנים את האפשרות להיוולד עם דעה חופשית, וגם את המעט שמסוגלים לחשוב הם משכנעים שהשינוי הקדם-לידתי הוא הדבר המוצלח, שהמערכת מושלמת ושאם יש להם זמן לחשוב, עדיף שיצרכו את המוצרים השונים שהם מוכרים. ב"משחקי הרעב" הם השאירו להם פירורי מזון, הכריחו אותם לעבוד קשה ולבדר את הקפיטול בשביל לשרוד. זה הכל היינו הך, וזה הכל לא רחוק כל כך מהמציאות שלנו.

כי כשהעולם שלנו סובב סביב סדרות כמו "האח הגדול" וריאליטי; כשכולם עסוקים בלקנות את הדבר הבא, בלהחליף מוצר שיש להם בקושי חצי שנה במוצר חדש יותר רק כי הוא חדש יותר; כשהחברה עסוקה בצריכה וצריכה ועוד קצת צריכה; כשהממשל "לא שם" על אלפי האנשים שבקושי מצליחים להרוויח מספיק כסף בשביל לאכול ומעלה את המשכורת שלו עצמו; כשאנשים מעדיפים לדאוג לעצמם ולמשפחה שלהם על פני לבדוק מה קורה במדינה ובעולם, מה אפשר לשנות, פשוט כי אחרת הם ירעבו... זה מצביע על שילוב מעוות כלשהו של ההווה שמתואר בכל אחד משלושת הספרים האלו, גם אם הוא פחות קיצוני מהמתואר שם.

כמה קל לראות שם את פאנם, את מחוז 12?

אז כן, אני לא אומרת שככה העולם שלנו יראה עוד עשרים שנה. אולי זה יקח יותר, אולי פחות. אולי לעולם לא נגיע למצב הזה, כי נשמיד את עצמנו הרבה קודם לכן. אבל כן, אין ספק שאנחנו בכיוון הזה. אין ספק שאנחנו כבר עם רגל אחת בתוך כל אחד מהספרים האלה - ואנחנו הולכים ושוקעים.

אז איך נראה לכם שמשחקי הרעב ייראו במציאות?