עוד ייקח לי זמן לעכל את היום.
הוא אמר שזה ברור, שזה מעבר חד מאוד וזה טבעי שלוקח לי זמן לתפוס את העובדה שבאמת סיימתי. אחרי כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה ימים של ״נו מתי כבר חמש?״ ו״עוד x ימים לשחרור״, כל כך הרבה מקומות ואנשים ותפקידים, קצת קשה לתפוס את העובדה שזהו זה. באמת נגמר. אני באמת חופשייה סופסוף.
וזה היה הכי פתאומי בעולם, כי רגע אחד אני חיילת ורגע אחרי החוגר גזור והכל נגמר.
וזה מוזר. זה מוזר שהיום היתה הפעם האחרונה שהסתכלתי על הכל מכזה גבוה והפעם האחרונה שהייתי בחדר שהיה המשרד שלנו, והפעם האחרונה שהייתי בתקשוב, והפעם האחרונה שראיתי כל כך הרבה אנשים, והפעם האחרונה שהתחברתי למחשב עם היוזר שלי, והפעם האחרונה ש........ (וכן הלאה וכן הלאה)
ולא, זה עדיין לא נתפס לי.
אתמול בכלל עוד ציפיתי שיעצרו אותי בכל שניה כי ״מה בכלל את עושה על אזרחי?!״
אבל היה יפה. בדיוק כמו שרציתי. קבוצה קטנה של אנשים שאכפת לי מהם, אותם אנשים שהפכו את השירות הזה לקצת יותר נסבל ואפילו מהנה. AK לא הגיע (למרות שהוא אמר שהוא יגיע) וSK ביקשה שלא נזמין אותה כי היא לא רוצה לחזור לשם, וק׳ אמרה שהיא לא תוכל להגיע בגלל העבודה, אז רוב האנשים שבאמת השפיעו על השירות שלי בכלל לא היו, אבל עדיין היו כמה והיה משונה לדעת שאני לא אשב אצלם במשרד שוב וכל מיני כאלה. ור׳ אפילו דיבר(!) ואמרתי שאני מרגישה ממש מיוחדת כי הוא דיבר גם ביומולדת שלי (סיפור ארוך) וגם בשחרור שלי וזה הצחיק אותנו (אנחנו היחידים שם שהבינו את הרפרנס).
וקיבלתי קצת עצות ובהצלחה ומזל טובים מכל מיני אנשים. רוב הוותיקים כבר לא היו, אבל ד׳ ואני דיברנו אחרי (למרות שבתכלס לא באמת עבדנו ביחד, יצא לנו לדבר בכל מיני הזדמנויות והיה מעניין), ודיברתי קצת עם ר׳ והבנות במשרד, והסתובבתי במשרדים של אנשים וכאלה ופשוט היה... לא יודעת, די מושלם כזה. (הוא אמר שיש לי יכולת מדהימה לנתק מזה את הרגש אבל אני חושבת שאני פשוט עוד לא עיכלתי את זה אז אני לא מצליחה להרגיש משהו בנושא. זה פשוט לא מרגיש לי אמיתי.)
ואני לא יודעת. זה פשוט לא מרגיש אמיתי.
אבל כן, משוחררת בכבוד ופטורה ממילואים. ואני אפילו לא חשבתי שאני מסוגלת.
Surprise.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm