I do feel bad for Aiden. And it's interesting, but while the first time around I hated him, because it's very easy to hate the man who rapes, and lies, and betrays his wife, I find out that this time I just feel sorry for him. I really do.

 

Of course raping your wife and hurting her and lying to her and preparing her downfall aren't the right things to do. Of course this is all wrong, and this makes me really disgusted. Because a man who can do this without even blinking is a monster, nothing less. A man who does those things and still continues to walk proudly in the world, as if he had done nothing, is a monster, not a human, not in any scale.

 

But the thing about Aiden is that he does feel regret, and he does that for a reason. It doesn't make any of these actions legitimate, it doesn't make any of them right or okay to do, but it does turn him from a monster into a human being.

 

Because it's very easy to tell that in the beginning, before Bruce started whispering to him that if he quits he can become the Prime Minister, he was a decent and honest man. You can tell that he knew how to play politics, he knew how to "unleash the bitch", to use the words he'd said to Freya, but he was also an honest man and a loving father, husband and son. Just look at the facts: look at how hurt and shocked he was when Bruce and Freya betrayed him, each in his turn; look at how he really tries to help the people of the neighbourhood, or town, or whatever that was; look at how much he cares for Freya (getting good people around her in the beginning so she wouldn't get hurt). He really is a good man.

 

And more than that, even when he does wrong things, even when he hurts the very people he should be protecting, he feels remorse. Look at his attitude the morning after he rapes Freya. Look at how he's trying so hard to help Freya and be there for him in the end of that same episode (episode 2). Look at how he's hurting, and even crying, as the realization of what he did to Freya, their marriage and his father sinks into him. 

 

But theres more to that than just that. Because Aiden didn't just act because he was jealous of Freya. He didn't just act because he was mad. He acted because he felt betrayed. Because he'd expected that his wife, the one woman who swore to love and support him, no matter what, wouldn't betray him. He expected her to support him, to say that "yes".

 

And she didn't. And after his best friend betrayed him, the fact that she betrayed him just because of the power of being a minister... it's the worst thing that could happen to him, or so he feels, because he's losing the one person he thought he still had.

 

And then he decides to forget, to move on, more or less. He decides to make it up to her. He realizes that he's been doing wrong. And then he finds out that she spent the whole evening at Bruce's, and not just that, also lied to him about that.

 

I can't imagine how much that really hurt him.

 

So yeah, none of this makes the things he did right. None of this makes him look any better because even though all these things are true, that is still not an excuse to do something like that to someone you love. But it does make him human.

 

And to that I can relate.

 

And you know what? I think in the end of the day, losing his wife and father, he got what he deserved.

אני כל כך שמחה שעזבת את הפוליטיקה. 

אני רואה עכשיו סדרת טלוויזיה. קוראים לה ״אשתי הפוליטיקאית״ (התרגום טיפשי אבל מילא). עם דיוויד טננט, אם ראית אותו בעוד כל מיני מקומות, כמו דוקטור הו. והדמות שלו... הדמות הראשית... היא של אדם שהתחיל את הדרך כמאוד אידאליסט ומאוד רוצה לעזור ולתרום ולשנות, והוא לומד לשחק בפוליטיקה. הוא לא נעשה פוליטיקאי אמיתי - הוא אוהב את המשפחה שלו מאוד, הוא לא חושב בכלל על לפגוע באשתו (שגם היא פוליטיקאית) או בחבר הכי טוב שלו (גם פוליטיקאי). הוא משקר כשצריך כי זה התחום וככה משחקים, אבל הוא לא מהאנשים שידקרו אנשים אחרים רק בשביל להרוויח מזה משהו. הוא נשאר עצמו לאורך כל הדרך, למרות שהוא שר בכיר ופוליטיקאי מצליח. אני בטוחה שאם היית ממשיך גם היית נשאר עצמך, כמוהו.

ואז... החבר הכי טוב שלו בוגד בו, משכנע אותו לפרוש מהממשלה ואז תוקע לו סכין בגב. אשתו מקודמת ובוגדת באמון שלו, ומשקרת לו בנוגע לזה שהיא נפגשת עם החבר-הכי-טוב-שלו-לשעבר. הוא מתחיל להתדרדר למשחק מאוד מכוער (מה שגם אשתו מתארת ש״לא מתאים לו״, שתבין עד כמה הוא מתחמק מה״פוליטיקה האמיתית״), עד שקורה משהו עם הבן שלו והוא מגיע למצב שבו הוא נגעל מעצמו. הוא לא מפסיק לנסות לחזור למשחק - אבל הוא מפסיק לנסות לרגל אחרי אשתו או לשלוט בה. כמובן, עד שהוא מגלה שהיא היתה עם אותו חבר-לשעבר במשך חצי לילה ושיקרה לו על זה. 

אני מספרת לך את כל זה לא בשביל הספוילרים (אם לא ראית, ואם לא אז תראה, כי זאת דרמה בריטית משובחת), אלא בגלל שאני מפחדת שאם היית נשאר שם היה קורה לך משהו דומה. 

אני יודעת שאתה לא איידן הוינס (וטוב שכך), ואני יודעת שאתה אדם מגובש יותר והכל, ושכאמור, שנינו יודעים שהדרך של ויינאנד היא לא נכונה, אבל זה בכל זאת היה לפני מה, חמש-עשרה שנה? ומה אמרת לי בנוגע לשאלה שלי על ויינאנד? ״אני מבין ומתחבר אל הציטוט שלך, ההרגשה תתעדן ככל שתתבגרי״? כמה פחות עדינה היא היתה לפני חמש-עשרה שנה עבורך? ואם היה קורה משהו כזה, אם מישהו היה פוגע בך, בוגד בך בצורה כזאת, כמה קשה יותר היה לך למנוע מעצמך לעשות משהו לא נכון כזה, שתתחרט עליו מאוחר יותר, בדיוק כמו איידן?

בעוד שאני בטוחה שהיום היה לך פשוט הרבה יותר למנוע מעצמך לעשות את זה, אני לא רוצה לגלות מה היה קורה אם דברים היו נראים אחרת. 

בקיצור, אני שמחה שעזבת את התחום הזה. 

רציתי לספר לך שהבנתי סופסוף למה חשבת שאני רואה בך פסיכולוג. אתה עדיין טועה, אף פעם לא ראיתי בך פסיכולוג, אבל אני מבינה למה חשבת ככה. 

אמרתי לך שאנחנו בהרצאות של יורם יובל בסמסטר הזה, הרצאות בנושא הטיפול הפסיכולוגי. השבוע היתה ההרצאה שלו על המסגרת של הטיפול: בתוך המסגרת, מחוץ למסגרת ועל המסגרת. הוא דיבר על איך שהמטופל תמיד מנסה לחצות את הגבולות ועל איך שהאחריות של המטפל היא לשמור על הגבולות, על איך שהמטופל מנסה תמיד לקבל יותר (יותר זמן ויותר תמיכה וכו׳) והמטפל צריך למנוע את זה או שזה מדרון חלקלק. 

ומיד חשבתי עלייך. חשבתי על זה שאיכשהו באותם החודשים זה די מה שהתחיל לקרות לנו. כל מה שאף פעם לא חוויתי עם הפסיכולוגית שלי. וחשבתי לעצמי פתאום שאולי בגלל זה חשבת שאני רואה בך פסיכולוג. אולי בגלל זה חשבת שאני... אתה יודע. 

זה לא נכון, אבל אני מבינה. 

אני מיואשת מבני אדם. סתם אמירה כללית. אני חושבת שכבר הסברתי לך את כל הסיבות שלי, ואני חושבת שגם הבנת (ודי הסכמת) כמעט את כולם (למרות שזה לא מונע ממך לאהוב בני אדם, באיזשהי צורה מוזרה כלשהי), אבל היום נתקלתי בכל מיני דברים כאלה שוב וזה משגע אותי. אנשים שמבטלים את הדעות שלי רק כי אני טינייג׳ר או שחושבים שכולם מחפשים אותם. זה מרגיז וזה מטריף והדבר היחיד שאני רוצה זה לברוח מהעולם הזה. 

אבל אני פה. 

נרשמתי לפסיכולוגיה חברתית בסמסטר הבא! אני מתלבטת אם לקחת פסיכולוגיה קוגניטיבית בנוסף או סטטיסטיקה א׳. מה אתה אומר?

אני שונאת לגרום לאנשים שאכפת לי מהם לדאוג לי לא פחות שהם שונאים את זה שאני דואגת להם. קשה. 

אבל - אני יודעת, זה למצוא את הדברים הרעים. אז נכון שהייתי חולה עכשיו שבוע (שמת לב?), ונכון שהשתעממתי למוות, ונכון שדברים לא היו כל כך טובים השבוע, אבל אני לא מוכנה לתת לזה להרוס לי. יש לי את הסדרות שאני אוהבת ויש לי את האנשים שאני אוהבת (יש לי משהו לספר בנוגע ל-MIG אבל אל תגיד לו) ויש לי מקומות שאני אוהבת ודברים שאני אוהבת ועכשיו כשתפסתי את עצמי אני בסדר. באמת. אל תדאג לי. xx

בנוגע ל-MIG... ביום שני זה תעבור שנה בדיוק מאז שהוא הגיע אליי בפעם הראשונה. אני חושבת שזה היפה קצת מפחיד אותך שאני זוכרת את התאריך הזה, כמו שאני זוכרת את התאריך שבו התחלנו לדבר. אבל אני כזאת. זוכרת תאריכים חשובים. ואתה יודע מה? במקרה אנחנו אפילו נפגשים. (-:

תשמור על עצמך,

שיהיה חג חנוכה מדהים,

וסופשבוע נהדר, וחופש פורה.