אתה יצור מאוד מאוד מעצבן. 

לא ככה קיוויתי שהיום הזה ייראה, אבל בהתחשב בזה שאני עדיין קצת חולה (הייתי מגיעה קודם אלמלא התעוררתי רק בתשע וחצי), הגעתי מאוחר ולא הייתי בטוחה איך נראה היום שלך היום, זה כנראה לא מפתיע. That being said, עכשיו אני חושבת שלא הייתי צריכה לבוא היום, אבל כמו שאמא אמרה כשאמרתי לה את זה, אם היא היתה אומרת לי את זה בבוקר הייתי מתעלמת. 

אני מניחה שהשבועיים האחרונים של החלומות הספיקו לי. אבל בוא נודה בזה, לאור העובדה שהיום הלך כל כך גרוע מבחינתי ושעכשיו אני עוד יותר דואגת לך, כנראה שככה הכל יראה גם בחודשיים הקרובים. 

יאי. 

אני אגיד לך את האמת, אני לא באמת יודעת מה עובר עליי או למה היה לי חשוב כל כך לבוא לראות אותך (מלבד לתת לך את מה שהבאתי לך). אני חושבת שזאת היתה טעות לבוא היום, במיוחד עם החלומות שהיו לי הלילה, כי בחיי שאני לא מצליחה כרגע לזכור מה היה המציאות ומה היה החלום. אוף. נראה לי שזה כל התסכול שלי שיוצא החוצה ואני אפילו לא יודעת מה אני רוצה שיקרה איתו. 

הלוואי שיכולתי לדבר איתך, אפילו לכמה דקות הרגילות שלנו של להגיד הכל בלי לומר כמעט כלום. 

ואני כל כך דואגת לך עכשיו שאני לא יכולה להסביר. אתה נראה עייף ומתוסכל ואני לא אוהבת את זה. 

אוף. 

*אפילו שחייכת כשראית אותי אבל דעתך היית מוסחת לגמרי

לא יודעת למה, אבל פתאום התחשק לי לכתוב לך. 

האמת שאני כבר חודש מנסה להגיע לראות אותך. השבוע היה לי הרבה מה להדביק באוניברסיטה (ככה זה כשמפספסים שבוע), ושבוע שעבר הייתי בלונדון, ולפני שבועיים ירד גשם, ואני לא זוכרת מה היה לפני שלושה שבועות, אבל גם אז היה משהו שמנע ממני להגיע. או שאני לא יודעת, נראה לי שאני פשוט מפחדת להגיע ומחפשת תירוצים למה לא לבוא. 

אבל אני מתגעגעת. ויש לי מתנה בשבילך מלונדון. 

אני מוצאת את עצמי ״מדברת״ איתך כל יום כמעט בזמן האחרון. שואלת אותך אם אתה רוצה שאני אפסיק לבוא לראות אותך בכלל, כמו שאני יודעת שהם רוצים. מספרת לך דברים שהבנתי לאחרונה, במיוחד עלינו ועל החיים שלנו. שואלת אם אתה מאמין בתיאוריה של מאיירס-בריגס ובמה שיוצא שאנחנו ובאיך שבפעם הראשונה בחיים שלנו אנחנו קצת textbook משהו. אני מניחה שיש לי הרבה מה להגיד לך. 

היה לי די מדהים בלונדון. הסתובבתי בפרלמנט הבריטי וחשבתי על פוליטיקה ועלייך ועל כל הדברים האלה שדיברנו עליהם בזמנו, על שיטות ממשל ודמוקרטיה ואפלטון והפוליטיאה. חשבתי לעצמי שהשיטה שלהם כל כך הרבה יותר חכמה משלנו - לא של הבחירות האזוריות וכל זה, אלא של בית הנבחרים ובית הלורדים ואיך שזה עובד היום. ולמרות שיש להם קצת יותר מדי אנשים בשני המקומות, העניין הוא שזה עובד די טוב. אפילו טוב מאוד. 

הייתי בבית של שייקספיר וסיירתי קצת בתיאטרון שם. הלכתי די הרבה במזג אוויר קריר משהו, אבל האמת שממש נהניתי. היה כיף לטייל, לראות את האזור, לצאת קצת מלונדון עצמה ולספוג היסטוריה. זה מהמקומות האלה שמרגישים כאילו מישהו שלף אותם מהמאה השש עשרה כמו שהם ופשוט זרק פנימה כמה נורות חשמל ומכוניות ואיזה תחנת רכבת בצד. כל כך שקט שם שזה מדהים. לא היה אכפת לי לגור שם.

היה כנס של דוקטור הו, והאמת שזה היה התירוץ שלי למה לבוא לראות אותך לפני שאני טסה. לא יצא לי לשאול אותך אם אתה רואה דוקטור הו כדי לדעת אם להביא לך משהו מהפסטיבל, אבל מילא. בכל מקרה הוצאתי יותר מדי כסף על יותר מדי אנשים, והדבר המביך באמת הוא שעוד שכחתי יותר אנשים משאני מוכנה להודות. אני מניחה שאני לא רגילה לזה שיש סביבי כל כך הרבה אנשים שאני מרגישה קשר אליהם. ועדיין אני מרגישה בודדה. 

מטורף, הא? יש לי תחושה שהיית מבין. 

אני מרגישה כל כך מתוסכלת ועייפה בזמן האחרון. אתה יודע איך זה, ההרגשה שאתה יכול לשנות ולא נותנים לך. אני שונאת את המערכת ואני שונאת את איך שזה עובד ואת זה שאני לא עושה שום דבר עם עצמי למרות שאני יכולה לעשות דברים מדהימים. אבל אני מניחה שאולי אני אצטרך בכל זאת לוותר ולנסות את הדרך שלך. 

לפעמים אני חושבת שאפילו אם אני אצליח ללמוד ממך, אני עדיין לא אצליח להתמודד עם זה עד שאני אמצא את הפתרון בעצמי. לא משנה שכבר נתת לי אותו. 

אבל בכל אופן, אני מנסה ליהנות. אני אוהבת את פיזיולוגית ואת הפרויקט שלי, ואני נהנית עם הכמה חברים שמצאתי לעצמי כאן. אולי יש לכל זה מטרה וכל מה שאני צריכה זה לשרוף את החודשים שעוד נשארו לי. בכל אופן, לונדון בחודש הבא, ונקובר בספטמבר, ואני מקווה שעוד הרבה דברים מעניינים עד אז. אולי אפתח טרון משלי (הסרט בדיוק התחיל והוא תמיד היה אחד האהובים עליי). אולי. 

בכל אופן אני אבוא לראות אותך שבוע הבא, כן?

אוהבת. 

מישהו אמר לי לא מזמן שהשלמה היא מילה יפה, כי זה לקחת משהו שהוא פגום במציאות, איזושהי מציאות פגומה או דבר כזה, ולהפוך אותו לשלם עבורנו, לפחות בחוויה שלנו. אם חושבים על זה, זה די נכון. וזה ניסוח די מוצלח למשהו מאוד משמעותי בחוויה האנושית.

אני לא כל כך מוצלחת בזה.

אם יש משהו שהבנתי בשבוע האחרון, זה שבעצם אני די גרועה בזה. לא די גרועה - מאוד גרועה בזה. אני מניחה שאני לא כל כך יודעת לעשות את זה בלי להוריד מהערך של הדברים הלא טובים שקורים. כי זה באמת לא פשוט להשלים עם דברים שמצפים להם כל כך הרבה.

אבל זאת בעצם הדרך היחידה להתמודד, לא?

ובכל זאת, הלוואי שזה היה קצת קל יותר. מצד שני, דברים קלים היו משעממים...