סיכום שנה אני כבר אעשה מחר. אין לי זמן לזה כרגע [אנחנו עוד דקה הולכים], ובכנות, אני גם לא בטוחה שהרבה מצברוח. מה שכן, השנה הולכת להיות שנה מאוד מאוד מעניינת מבחינתי.

ומה לגבי השנה שעברנו?

שנה ארוכה, מאוד. חצי ממנה הייתי עסוקה במה שקרה. טסנו לחו"ל, למדנו, היו חגים, הכל היה כרגיל. אפילו היו כמה מחשבות מעניינות, שאת חלקן טרחתי לחלוק ואת השאר לא היה לי זמן לחלוק. אבל יהיה לנו די והותר זמן בשנה הקרובה, לא?

אני חייבת לציין שזה מעניין. וזה קצת מוזר. ואני חושבת שאף פעם לא התרגשתי כל כך בגלל שנה אזרחית אחת.

אבל בסך הכל... אני מניחה שאנחנו נשרוד את זה, לא? וזה יהיה בדיוק כמו תמיד, כמו כל השנים האחרונות. [טוב, אולי לא בדיוק, ואולי לא כמו כולן, אבל זאת לא הפואנטה]. סביר, כן.

ובסופו של דבר, למרות שאני כבר כמה ימים מרגישה שדברים לא בדיוק מתנהלים כמו שצריך [בלשון המעטה], אני מניחה שגם את השנה הקרובה אני אצליח לשרוד, לא משנה כמה בעיות זה יעורר וכמה זמן ייקח לי לחזור למסלול נורמאלי. נראה. הכל עוד אפשרי, לא?

וזהו.

ואחרי פוסט בזק של חמש דקות, כשגם את זה בקושי הצלחתי לגרור, אני אסגור את הפוסט האחרון של שנת 2010, שמבחינתי סוגר שנה אחת ופותח את אחת השנים הכי מאתגרות ובהחלט השנה הכי מעניינת שהיתה לי עד כה.

אז, דברים לשנה החדשה? סיכום שנה שעברה טוב יותר? רעיונות, דברים שעלו במוחי?

זה כבר יחכה למחר.

שנה אזרחית טובה לכולם, ולכל מי שחוגג את הסילבסטר- תהנו!

אן.

שם הפיקצר: נקמתו של הארי.

שם הכותבת: אן.

פאנדום: ה"פ.

דירוג: PG. או PG13. לא בטוחה.

ויתור זכויות: לרולינג. אין לי שום כוונה לנצל את הפיקצר למטרות רווח, בלה בלה בלה.

תקופה: איפשהו אחרי סוף החמישי, אבל אין ממש תקופה מוגדרת. אני מניחה שזה גם יכול להיות חלום, פשוט לא חשבתי על זה.

אורך:730 מילה.

הערות: זה לא בדיוק הארי הרגיל, אבל הנחתי שאחרי המוות של סיריוס, אם היתה לו הזדמנות לענות את בלטריקס הוא היה עושה את זה מיד. אולי הגזמתי קצת, אבל זה פשוט התבקש שם.

"קרושיו," הקול המוכר אמר בשקט, בקול רגוע להפליא. האישה ששכבה על הרצפה התפתלה במקומה, אך כבר לא צרחה. נראה היה שכבר לא היה לה כוח לצרוח.

"קרושיו," הוא אמר שוב, נראה נהנה מתמיד. אז, כשהיא נחה על הרצפה שוב בדממה ובלי נוע הוא רכן לעברה. "את רואה, בלה," הוא הדגיש את השם בזלזול ובזעם שאיש מעולם לא שמע מפיו, "למדתי".

חיוך מריר במעט ועדיין מזלזל – על אף כל מה שעברה תחת ידיו במהלך החודשיים האחרונים – הופיע על פניה של בלטריקס לסטריינג'. "קדימה, פוטר, נראה אותך," היא אמרה, עדיין מזלזלת, ועל אף שנאתו היוקדת כלפיה הארי לא יכול היה שלא להעריך – גם אם לא הרבה – את אומץ לבה. אחרי הכל, היא שכבה שם מולו, ללא שרביט וחבולה ככל שאדם יכול להיות, ועדיין צחקה בפניו.

הוא רק הביט בה בשקט לרגע לפני שהסתובב ופנה לעזוב, פניו לעבר קצה שורה 97. אך הוא עדיין חש את מבטה נעוץ בגבו, את הזלזול והשנאה היוקדים ושמע את גיחוך הלעג שלה. הוא הסתובב שוב, שרביטו מוכן בידו.

"לא למדת, בלטריקס?" הוא שאל בקול חזק יותר, גם אם לא בהרבה. לרגע הוא חש את עצמו כוולדמורט ברגעים בהם העניש את נאמניו על משימה שנכשלו בה. "את עדיין מתייחסת לזה כך?"

היא קמה באיטיות, בקושי, לישיבה. לפני שהספיק להגיד את המילה שוב היא דיברה, מרתקת אותו למקומו לכמה רגעים. "עדיין מתאבל על בן דודי היקר?" היא שאלה בבוז, מבטה נעוץ בפניו, והוא ראה את ההתרסה גם באור הקלוש כל כך של אולם הנבואות. "עדיין לא מסוגל להשלים עם כך שהוא קיבל את המגיע לו? את מה שביקש?" צחוק קר ומלא לעג פרץ מפיה של בלטריקס.
"קרושיו!" המילה בקעה מפיו של הארי כצעקה כמעט, והוא כמעט חייך חיוך קר משראה את בלטריקס מתענה שוב, גם אם לא בדיוק באותה עוצמה בה קיווה שהדבר יכאיב לה.

"הארי'לה לא לומד," היא לעגה, מתנשמת, ולמרות שזה היה פחות נורא מאשר בפעמים הקודמות, הארי לא יכול היה שלא לחייך קלות בקור. הוא הרים את שרביטו לומר את המילה שוב. "אתה באמת חושב שזה מה שסיריוס-"

"קרושיו!" הזעם בקולו היה בדיוק מה שהיא קיוותה להשיג, והיא צחקה בבוז צורב. "לעולם אל תגידי את ה-"

"סיריוס," היא לעגה, קוטעת אותו. הוא פגע בה בקללת קרושיאטוס נוספת, אך הקללה איבדה מעוצמתה הרגילה ברגע שהוא הרשה לעצמו לחזור שוב לאותו היום. "נו, נו, נו," היא אמרה, עדיין באותו טון לועג. "לא ככה עושים את זה, פוטר".

הוא הביט בה בעיניים יוקדות בכעס, נלחם בזיכרונות המציפים אותו, זיכרונות מהיום שבו איבד את סנדקו; מהיום שבו למד לראשונה להשתמש בקללת קרושיאטוס ובקללות-שאין-עליהן-מחילה.

"רצחת אותו," קולו היה צרוד מרגש על אף שניסה להסוותו. עם זאת, הוא דיבר בשקט שוב, ובלטריקס הבינה את משמעות הדבר. שקט השתרר לרגע לפני שהוא הטיל את הקללה שוב, והיא צרחה בכאב. "רצחת-"

"הוא היה חשוב לך, נכון?" היא שאלה, קולה לא מאבד לרגע את נימת הלעג והבוז. "סיריוס היה הסנדק האהוב שלך, נכון? בן דודי היקר היה כל עולמך הקטן והעלוב אחרי שאדוני האהוב רצח את הורייך ה-"

"קרושיו!" הארי צפה בה בסיפוק כשהיא קרסה על הרצפה שוב, מתנשמת. שוב, הוא הבין מעט מאוחר מדי שהניח לה להרגיז אותו שוב, הניח לה להרוס את הזעם הקר שבנה לעצמו בכל פעם לפני שבא לענות אותה. אז הוא הביט בה בשקט לרגע ארוך, מניח למחשבותיו לשוטט לרגע.

לאחר רגע ארוך הוא רכן לעברה, מביט בה במבט קפוא, ריק מרגש שאוכלת המוות אולי תוכל לנצל. "טעית, בלטריקס," הוא אמר בשקט, כמעט לחש. קולו היה קטלני כמעט כמו של אדון האופל בכבודו ובעצמו, ובלטריקס נרעדה קלות לרגע, עד שהזכירה לעצמה שזה היה רק הפרחח העלוב פוטר, ושאדונה יגיע לשם בקרוב וישחרר אותה. "וזאת... זאת הנקמה על סיריוס," קולו רעד לרגע משהזכיר את שמו של סנדקו המת, "ועל בני הזוג לונגבוטום. ועל עשרות אחרים שעינית ורצחת," הוא התרחק ממנה שוב ונופף קלות בשרביטו. חבלים הופיעו שוב על זרועותיה ורגליה, קושרים אותה כך שהיא שוכבת על הרצפה בלי כל יכולת לנוע.

היא הביטה בו בשקט לרגע, שנאה קרה בעיניה, שנאה קרה שגרמה לה להתרחק צעד אחד אחורה. היא גיחכה. "לא, פוטר, אני צדקתי," היה כל שאמרה לפני ששרביטו הצליף באוויר והצלפה כואבת פגעה בה. הוא הרים את ידו להצליף בשרביטו שוב, הפעם מוכן לקסם אחר, אך רק אז הבחין שהיא איבדה את הכרתה, בדיוק כמו בפעם הקודמת. הוא הרפה את ידו והביט באוכלת המוות ששכבה על הרצפה, קשורה ונראית רע אף יותר מאשר אחרי שהותה באזקבאן.

הארי נותר שם לרגע ארוך, חושב, ואז חייך לעצמו בקדרות. הוא ידע שוולדמורט זועם ושבתוך כמה ימים לכל היותר הוא יחזיר את בלטריקס בחזרה אליו. אך כבר לא היה לו אכפת. את נקמתו הוא השיג.

הרגע קראתי את הקטע של המוות של סיריוס ואת הסוף של הקרב במשרד הקסמים בפעם העשרים אלף, והייתי חייבת לכתוב את זה.

מגיע לה.

חבל שלא הייתי שם לעשות את זה.

מה שכן, פיק/צר ה"פ הראשון שאני כותבת מזה הרבה מאוד זמן. נייס.

בעוד שלושה ימים.

בעוד שלושה ימים נתחיל מסע. בעוד שלושה ימים נתחיל מסע שלא בטוח שאני אצליח לעמוד בו. בעוד שלושה [או ארבעה, בעצם] ימים נתחיל שנה שהולכת להיות השנה הכי קשה שהיתה לי עד היום. השנה הכי טובה שהיתה לי, אם אני אצליח לשרוד עד הסוף, אבל גם השנה הכי קשה.

לכאורה, לא אמור להיות שום דבר רע בשנה הזאת. אני הולכת לכתוב, בדיוק כמו שאני אוהבת. לכתוב כל הזמן, כל יום, בפאנדום האהוב עליי ובשיפ השני האהוב עליי. אני הולכת לשחזר רעיון גאוני של קבוצה של גאונים שעשו את זה לפני כמה שנים. שלוש, אני חושבת. נשמע הגיוני.

אבל זה מוסיף עוד דבר לעשות. זה אומר שצריך יהיה לתמרן בין בית ספר וכל הדברים שקשורים בו, גיטרה, הפרויקטים שלי וזה, ולהצליח להשאיר לי גם קצת זמן פנוי. ומוסיפים גם את סטארגייט שאני מתחילה "לשדר" מחדש בעשרים ושלישי לחודש, וזאת בכלל חגיגה. וצריך להכניס גם לישון ולאכול ללו"ז, ואולי לקפוץ לחברים מדי פעם, ולהתכונן לעשרים מבחנים במתמטיקה שיש לנו כל מחצית [ועוד יומיים], ועוד מיליון ואחד דברים אחרים.

וככל שהיום הזה הולך ומתקרב אני נעשית יותר ויותר מתוחה. הגיוני, כמובן. ואיך שהוא ממשיכות לצוץ מחשבות כאלו של "זאת טעות" ושטויות כאלו, למרות שזה לא ושאני יודעת שאני בטח אאבד את השפיות אם אני לא אעשה את זה. יופי.

האמת שזה היה צפוי.

ואם מוסיפים לזה את כל הדברים האחרים... וול, רק נגיד שיש לי הרבה דברים לחשוב עליהם בזמן הקרוב.

אני מניחה שננסה ונראה. אבל זה לא פשוט כל כך. ממש לא.

נתחיל... ונראה.

ואני מניחה שאפשר לעשות סיכום שנה, ולהכניס את זה לסיכום עשור משנה שעברה ופשוט לפרסם את הכל. או סתם לעשות פוסט שנה חדשה משהו, כי אני בכל מקרה עושה סיכום שנה בראש השנה. נראה.

ובחזרה לספרים ולתרגילים ללמידה למבחן. איכ.

אן.

עריכה קלילה שעה וחצי אחרכך-

זה אמנם [ממש] לא קשור, אבל אני חייבת לציין את זה.

מצאתי את עצמי שוב משכנעת חברים לטוס לחו"ל. נעשיתי יועצת לענייני טיסות לחו"ל.

עכשיו, זאת לא הפואנטה, למרות שזה משעשע. אני חושבת על זה, ויהיה ממש ריק עכשיו. זתומרת, נכון שהקשרים התרופפו והכל, אבל אני עדיין מחשיבה אותה כחברה, למרות השטויות שאמרתי אז. ואני יודעת שהיא תהנה, בדיוק כמו שידעתי שהוא יהנה ואמרתי לו לטוס [והוא טס ומאוד נהנה], אבל היה מ-מ-ש ריק ומשעמם אז, ואני יודעת שגם עכשיו יהיה.

וזה מתסכל, הניגוד אינטרסים הארור הזה.

למרות שמתעלמים ממנו, הוא ממשיך לצוץ ולהציק, גם אם לא מקשיבים לו.

מורכבים מרצף של טעויות וצירופי מקרים. סיפור חיי.

~ואגב, כשכבר לא אכפת זה סימן רע. מאוד.

 ~~אן.
-הקטע נשלח דרך הטלפון הסלולרי-

עריכה מאוחרת-

הלוואי שיכולתי פשוט לארוז כמה בגדים, לנסוע לשדה התעופה ולקחת מטוס לאנשהו. לא משנה לאן, רק שיצא עכשיו. סתם, להגיע למקום אחר.