אז המבחן במבוא היה בסדר גמור (תודה מר ג'3>),

אני סופסוף מרגישה שפויה שוב (תודה MIG ♥),

חומר הלימוד של חברתית וקוגניטיבית הגיע,

כבר סיימתי את הפרק הראשון (מתוך 6) של קוגניטיבית ואני אוהבת את זה כמו שאף פעם לא אהבתי שום דבר מלבד חקר המוח,

השבוע אני אסיים את הפרויקט המטופש ברפואה,

גיליתי שאני לא סובלת כימיה של י"ב בביה"ס שלי כי הם מלמדים נושאים משעממים אבל אני מוציאה ציונים סבירים בלי ללמוד אז למי אכפת,

אני עדיין אדירה בפיזיקה (ובניגוד לשאר המורים שלי מלבד מר ג', המורה שלי לפיזיקה יודע איך להעסיק אותי כדי שאני לא אמות משעמום בזמן שלוקח להם שנים ללמוד את החומר),

שבוע הבא מתחיל הסמסטר,

הצלחתי להוציא פטור משעה שמינית מיותרת כי אני לומדת בראשון בשעות האלה באוניברסיטה (האהאהא),

סיימתי עם מבוא וזה מרגיש ממש מוזר,

אבל חברה שלי חזרה מחו"ל וכנראה ניפגש מתישהו בקרוב,

ויצא לי לדבר עם MIG אתמול בסמסים וזה גרם לי לחייך כל היום, ואז דיברתי קצת עם מר ג' וזה גרם לי לחייך עוד יותר,

וקנדה לקחה את הזהב אתמול (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!),

ובקיצור טוב לי.

ואם אני לא, אני אהיה. מה שחשוב כרגע זה להירגע לקראת המבחן. הכל יראה טוב יותר אחרי יום חמישי.

אבל הכל כבר נראה יותר טוב עכשיו.

MIG: "... ואת מסוגלת להרבה יותר ממה שאת חושבת."

אני: "אתה תמיד אומר את זה ובסוף אתה תמיד צודק."

*שתיקה*

MIG: "אין לי מה להוסיף על זה."

3>

עריכה (17.2):

וניצחנו במשחק אתמול! 2-1 לקנדה. זה עושה אותי שמחה.

השבוע האחרון היה קצת קשה. השבוע שלפניו היה נהדר - כל ערב הייתי במקום אחר, יצאתי עם חברים, נסעתי להצגה, יצא לי ללמוד הרבה למבחן גמר, נסעתי לכנס מעניין בנושא אישיות גבולית - אבל השבוע האחרון היה קשה. קצת התחיל בשבת שעברה והמשיך עד שישי בערב, פחות או יותר.

אני לא בטוחה מה גרם למה - המחלה לחוסר האופטימיות או ההפך. זה ככל הנראה השבוע הראשון מאז תחילת פברואר בשנה שעברה שאני מרגישה בו לא יציבה. זה היה איזשהו טירוף, כשבראשון הרגשתי נורא ולא עשיתי כלום, בשני נורא נהניתי משיעור פיזיקה, בשלישי התקדמתי המון עם הסיכומים למבחן, וברביעי-חמישי-שישי הרגשתי בערך כל רגש אפשרי. אני מניחה שאחד הקשיים העיקריים היה הריחוק היחסי מ-MIG, שעדיין קשה לי איתו למרות שכבר עברו שבועיים. מצאתי את עצמי מתגעגעת לכל מיני אנשים שהייתי מדברת איתם שעות והיום אני כבר לא עושה את זה, וחשבתי לעצמי שאמנם מר ג' צודק וחברים נעלמים לפעמים, אבל זה לא הופך את זה לפחות עצוב לקרוא שוב דברים שכתבתם. גם אותו, דרך אגב, בכלל לא ראיתי השבוע - ואני מניחה שהיה לי קשה עם זה בגלל שהיה שבוע נורא והייתי צריכה תמיכה.

היתה בגרות מיותרת בספורט, שגזלה את היום החופשי שלי, אבל זה לא היה ארוך. ניצלתי את הזמן כדי ללמוד למבחן בפסיכולוגיה. הדואר איבד את הספרים שלי של קוגניטיבית, מה שגרם לי להרגיש עוד יותר גרוע. ביום שאחרי זה הם סירבו לענות לטלפון. אני מקווה שזה יטופל היום. אני חושבת שבשישי בערב מצב הרוח שלי היה כל כך נורא שחזרתי להתנהג בצורה מטופשת. גם היו לי כמה תובנות קשות שאני אצטרך להתמודד איתן מאוחר יותר.

רציתי לשאול את MIG אם נוכל לדבר היום, אבל אני אעשה את זה מאוחר יותר, כי אם אני אעשה את זה עכשיו יכול להיות שנדבר עכשיו, ולמרות שהייתי שמחה שזה יקרה, אני חושבת שזה קצת יסיח את דעתי מהלמידה במהלך היום. נשארו לי עוד שני פרקים לסכם וארבעה ימים עד המבחן ואני מרוצה מההספק שלי. בסופו של דבר ויתרתי על הכרטיסיות שהתחלתי להכין ושילבתי קצת מהטיפים של כל מי שנתן לי טיפים בנוגע למבחן. בגדול אני מרוצה - סיכום של בערך 140-150 עמודים שרובם בכתב יד לספר של אלף עמודים.

אחד השיאים של אתמול כנראה היה המשחק שראיתי. ארה"ב ניצחה, ואני שמחה למרות שאני מעודד את הקבוצה הקנדית, כי יש לנו שחקן בקבוצה האמריקאית (קסלר, מס' 17). גם עזרתי לאנשים באוניברסיטה וזה גורם לי לחייך.

רק עכשיו כשאני קוראת את זה אני מבינה כמה מטורף השבוע הזה באמת היה.