יש לי עוד הרבה עבודה.

אני יודעת מה אתה חושב כרגע. "כמובן שיש לך עוד הרבה עבודה. אל תצפי לטפל בכל מה שמפריע לך בכמה חודשים. זה דורש עבודה ארוכה יותר מאשר רק ארבעת החודשים שעברו. אבל אם תמשיכי בדרך הזאת זה יקרה מהר יותר משאת מצפה לזה."

וול, אתה צודק. כמובן שאתה צודק, בעצם. זה לא חדש.

בכל מקרה, אתמול הוכיח לי משהו. כמה דברים, בעצם, ורציתי לכתוב לך על זה, פשוט כי אני רגילה לדסקס איתך על מסקנות שלי. נכון שלא עשינו את זה כבר הרבה מאוד זמן (וואלה, עברו ארבעה חודשים), אבל זה תמיד ירגיש לי נכון. אני מניחה שזה פשוט מה שזה היה וכמה שזה היה. לא שזה משנה, בכל מקרה.

אניוואי, אתמול לימד אותי כמה דברים, אז אני אעשה את זה לפי הסדר:

- היציאה לגדנ"ע והחזרה ממנו תמיד תישאר טראומה עבורי. אתמול אצל הפסיכולוגית שלי מצאתי את עצמי פולטת שכל הסיפור סביב זה היה וישאר טראומה עבורי, פשוט בגלל מה שזה עשה לנו. לא דיברנו עלייך באותו הקטע, אבל זה נפלט וככל שאני חושבת על זה יותר אני מבינה שזה נכון. לפני שתדבר, אני רק רוצה להגיד שאני לא מאשימה אותך ואני לא כועסת עלייך. אני כועסת עליי. וכן, זאת תמיד תישאר טראומה עבורי, לא משנה מה יקרה. בכל מערכת יחסים שתהיה לי, אני מניחה שאם אני אגיע למשהו דומה לזה (אהמ אתמול אהמ), אני תמיד אחזור לשם ולתהיה כמה מותר לי להסתמך על אנשים, ולפחד שזה יחזור על עצמו. זה זה והשבוע ההוא של מרץ.

- אני צריכה להיות מאוד מאוד זהירה. אני צריכה להיות זהירה עם בנאדם ספציפי, האמת. כי אם אני לא אזהר, אני עשויה למצוא את עצמי הולכת איתו בדיוק לאותו המקום שאליו הגעתי איתך. בקטע הרע, אני מתכוונת. לא בקטע של החקירה וההבנה, כי לשם אני לא בטוחה שאני אי פעם אגיע עם אדם אחר, אלא בקטע של לגמור-איפה-ואיך-שאנחנו-גמרנו. בהנחה שקראת את הפסקה הקודמת, אתה יודע שזה מפחיד אותי. ויש שאנשים שאי אפשר לעשות איתם הכל ואי אפשר להגיד להם הכל ודברים עשויים להיות מסוכנים. אני עושה טעות, וכמו תמיד אני מלקה את עצמי, ואז אני עשויה לעשות טעות חמורה יותר רק בגלל שאני מפחדת שנגיע לאותו המקום. אתה יודע על מה אני מדברת. אתה תמיד יודע.

- אני חייבת להתבגר. אני יודעת, זאת לא מסקנת המאה. אבל הטעויות שהרגע דיברתי עליהן? הן מסוכנות מדי. אני חושבת שאני יודעת ממה הן נובעות- אני חושבת שאני מרגישה צורך לעשות את הכל בצורה מושלמת כדי שאנשים שאכפת לי מהם לא יחשבו דברים מוטעים עליי. ואתה יודע מה, זה אחד הדברים שהרסו את הכל בפעם הקודמת, ובגלל זה אני כל כך מפחדת מהתחושה הזאת. אבל העניין הוא שכל העניין הזה שגוי מיסודו, כי אף אחד לא יכול להיות מושלם ואני בטח שלא רוצה להיות מושלמת. אני לא רוצה לעשות טעויות, אבל מי כן? אני לא רוצה לאכזב אנשים שאכפת לי מהם, וזה בדיוק מה שהפחיד אותי אז ומה שהפחיד אותי אתמול. וכל כך רציתי לדבר איתך אתמול, אבל ידעתי שאסור לי לעשות את זה, כי אני עדיין צריכה להישאר רחוקה ממך, קשה ככל שזה יהיה.

העניין הוא שאני חושבת שאני צריכה לחזור ליסודות. אתה זוכר שאחרי שדיברתי איתך עלינו בפעם הראשונה, כשניסיתי להבין מה בדיוק קורה איתנו ואמרת לי שזאת מערכת יחסים שהיא קצת יותר ממורה-תלמיד וזה בסדר, אמרת לי להפסיק להסתכל על החסרונות ולהתחיל להסתכל על היתרונות? אמרת לי להכין לי רשימה של דברים חזקים ודברים חלשים אצלי ולהתחיל לעבוד על הדברים החלשים. נכון שזה היה הרבה לפני שהתחלנו להתווכח על הדברים האלה (במונחים שלנו חודש וחצי זה הרבה), אבל עדיין אמרת לי את זה כי ראית כמה אני מתמקדת בדברים הלא נכונים. אז העניין הוא שברגע שחזרתי לשיעור אנגלית אחרי השיחה הזאת הכנתי לי קובץ של חוזקות (אני עדיין לא בטוחה שזאת מילה, ד"א) וחולשות, וכשהתחלתי לעבוד על עצמי לפני כמה חודשים השתמשתי בקובץ הזה כדי להתחיל למחוק דברים מהרשימה. והיופי הוא שהיום כבר מחקתי שלושה דברים מהרשימה הזאת, שזה נהדר יחסית לכמות הזמן שאני עובדת. אני עדיין עובדת עליהם, אבל הם קורים לי לעתים כל כך נדירות היום שאין בכלל טעם להמשיך לתחזק את זה בצורה יומיומית. אז הגיע הזמן לעבור הלאה.

אחד הדברים שלא כתבתי זה עניין האכזבות.

כשישבתי בשיעור וניסיתי לחשוב על זה... טוב, זה מעולם לא קרה לי עדיין. אני לא חושבת שהיתה לי איזושהי אובססיה לא לאכזב את ש', או א', או החברות שלי. אני חושבת שזה בכלל שהם... לא יודעת, אולי בגלל שהם מכירים אותי פחות טוב ממך ודעתם פחות משנה לי. זה נכון בוודאות לכולם מלבד א', ואולי שם אני פשוט שולטת בעצמי בצורה טובה כל כך שזה לא קורה. אבל אז הגעת אתה, והגיע הגדנ"ע הארור הזה, שאני עדיין מלקה את עצמי על זה שיצאתי אליו, והרגשתי את התחושה המזעזעת הזאת בפעם הראשונה. והיא היתה הרבה יותר גרועה ממה שהרגשתי אתמול, פשוט כי אכפת לי ממה שאתה אומר עוד יותר שאכפת לי ממה שאנשים חשובים לי אחרים אומרים. (יש לך מושג כמה מתוחה הייתי היום כשנתתי לך את התשובה לשאלה? כל כך חששתי שתגיד שזה נורא ואיום.)

אבל העניין הוא שאני לא יכולה לחיות את החיים שלי בניסיון לא לאכזב את האנשים האלה שאני מעריכה יותר מכולם. נכון, אין הרבה כאלה, אבל אני לא יכולה לנהל את החיים שלי לפי זה, ואם רוצים לא לאכזב אף אחד, זה בדיוק מה שצריך לקרות. זה אומר שאני עוברת להשקיע בדברים אחרים, מתמקדת בדברים אחרים וכו', והאמת שאני לא יכולה לעשות את זה עכשיו. לא כי אני לא רוצה, אלא כי הבגרויות שלי חשובות יותר מכל דבר אחר.

אז אני חושבת שאני צריכה ללמוד שני דברים- שלא כל דבר קטן משפיע על הדרך שבה אנשים רואים אותי (ולהפסיק לתת לכל דבר קטן להשפיע על הדרך שבה אני רואה אנשים אחרים, כי רק ככה אני חושבת שאני אצליח לעשות את זה), ושגם אם זה משפיע על הדרך שבה רואים אותי, אני צריכה לזכור שעשיתי מה שיכולתי וזהו. אני חושבת שהיית מאשר. אני בטוחה שהיה לך מה להוסיף, אבל אני חושבת שבכללי היית מאשר.

הדבר השני שלא כתבתי זה עניין ההלקאה העצמית.

זה לא משהו חדש, והאמת שאני מופתעת שפספסתי את זה. אני עדיין זוכרת רגעים שבהם עשיתי דברים טיפשיים מכיתה ו' או לפני. יש לי קטע ממסיבת הסיום שבו עליתי על הבמה ברגע הלא נכון. אני עדיין קצת מלקה את עצמי על זה, ואני בכיתה, מה, י"א? קצת מטופש.

אז כן, אני במצב קצת בעייתי, הייתי אומרת, ונראה לי שזה הדבר הבא שבו אני צריכה להתמקד. אני חושבת... להגיד לך את האמת? אני חושבת שזה אותו עניין של שלמות. אני חושבת שקשה לי כשאני לא מציגה שלמות. אתה זוכר שאמרתי לך שאני תמיד צריכה להרגיש חכמה יותר מכולם, אז כשהתווכחנו על זה, ואמרת לי שבדיוק על זה דיברת? אז הנה, נראה לי שזה עוד חלק מזה, רק שזה משהו קצת שונה. זה לא שאני לא מאמינה שאני טובה (זה היה, היום זה כבר לא באמת), אלא שאני מרגישה שאני צריכה להראות לכולם שאני מושלמת ברמה שאליה הם לא יגיעו. אני חושבת שזה עניין התחרותיות ועניין הביטחון העצמי (עד שחשבתי שטיפלתי בזה) והעובדה שאני פשוט מרגישה שאם אני באמת טובה יותר מכולם בחלק מהדברים אז אני צריכה להיות טובה יותר מכולם בכל הדברים.

מה שאומר שני דברים: אני לא אצליח להגיע לשלווה מלאה עם העבר שלי כל עוד אני מאמינה בזה (למרות שאני במקום הרבה יותר שלם היום, תודות לך), ואני אשתגע למוות אם אני אמשיך לפעול לפי זה לנצח. ומשום מה יש לי תחושה שהיית מסכים.

אז אוקיי, מה אני צריכה לעשות, פרקטית? אני צריכה להפסיק לנסות להגיע לשלמות. זה לא משנה מה אנשים חושבים, זה לא משנה באיזה מקום אני ביחס לאנשים (פשוט נחדד את זה, כי אני כבר מאמינה בזה... רוב הזמן), וזה בסדר לטעות. זה בסדר לא להבין, זה בסדר לעשות שטויות. אני אנושית. אנשים לא ישנו את דעתם עליי רק בגלל שפלטתי משהו טיפשי שנוגע אליי (אהמ אתמול אהמ). ואני לא צריכה לשנות את דעתי על אנשים רק בגלל משהו קטן שהם עשו.

אם לצטט קטע שכתבתי פעם עליי ועל דניאל (אמא אומרת שזה משעשע כי זה בעצם התת מודע שלי, אבל היא לא מבינה כלום, כי זה באמת דניאל שמדבר אליי):

""I'm damaged," She muttered, lowering her look.

"So am I." His voice was quiet.

"You're proud of that?" She asked quietly, surprised, unable to understand.

He looked at her thoughtfully for a long moment before speaking. "I'm proud of who I am," He said eventually. "My imperfections are parts of me. You wouldn't want me to be perfect." She shook her head. "Neither would I.""

ובסופו של דבר, זה נכון. או שאתה יודע מה, תן לי לחדד את זה ולהזכיר משהו שאתה כתבת לי פעם:

"תחשבי על המילה שלמות, שבאה מהשורש שלם- היא לא מרמזת על משהו חיובי בלבד אלא משהו שיש בו הכל, שמכיל את הכל ומניב תוצאה מירבית.
אין אנשים בלי חולשות וחסרונות, יש רוב של אנשים שנכנעים להם במגוון דרכים ומיעוט של אנשים שנבנים מהם ומתפתחים מהם, ולכן הופכים לשלמים יותר."

ואתה יודע מה? אני חושבת ששניכם צודקים. אני חושבת שאני צריכה להפסיק (והפעם סופית) לחפש את השלמות הזאת, מכל הבחינות, כי היא פשוט לא קיימת. כמו שאמרת, האנושיות היא חלק ממני, עכשיו ולתמיד. הגיע הזמן גם להתחיל ליהנות מזה ולא רק להילחם בזה כל הזמן.

אז זאת המטרה החדשה שלי. הגיע הזמן להתחיל לעבוד גם על זה. אחרי זה נוכל לחזור לרשימה.

אז כימיה היום לא הלך טוב כמו שחשבתי שהלך, מה שדי מרגיז אותי. הבחינה היתה ארוכה מדי ואני חושבת שאת עיקר הדברים שפספסתי פספסתי בגלל שהיא היתה ארוכה מדי ולא הצלחתי לחשוב טוב לאורך כולה. עבדתי לפי מה ש-MIG אמר לעשות במתמטיקה, אבל לא לגמרי וזה קצת פגע בי בסופו של דבר. יש לי תחושה שכבר יש לי שני מועדי ב' לשנה הבאה- רפואה וכימיה. אני מקווה שממתמטיקה אני אצליח להיפטר במועד בתחילת הקיץ.

יש לי חמישה ציוני הגשה עד עכשיו! הכי נמוך בהם הוא 91. הממוצע שלהם הוא בערך 96. אני סומכת עלייך שגם באזרחות יהיה לי ציון יפה (זה לא שלא סמכתי עלייך קודם, זה שפשוט לא רציתי שיעשו לך בעיות כי אתה מנסה לעזור לי יותר מדי. אני פשוט דואגת לך, זה הכל), ואני בטוחה שגם בפיזיקס הוא יהיה מעל 90. נשארים רק לשון ב' והיסטוריה ב'- בהיסטוריה הוא העלה לי יפה שנה שעברה והשנה יש לי ציון יותר טוב ותהיה מתכונת טובה, אז אני מקווה שגם זה יעבור את התשעים, ובלשון המתכונת שלי 91, אז למרות שהציונים בסמסטר הקודם נמוכים (כל פעם שאני חושבת על זה אני צוחקת ממה שאמרת לי שזה משעשע שבהבעה יש לי ציון נמוךXD), אני מקווה שהיא תעביר אותי לתשעים. אני פשוט בהלם מהציונים שלי בשנה הזאת.

כן, ד"א, אמא שלי אומרת שאתה צריך לאכול יותר דברים בריאים לידי. רציתי קלמנטינה אחרי שראיתי אותך אוכל אחת (ואני אף פעם לא אוכלת קלמנטינה) ותפוח בפעם אחרת. אז היא החליטה שאתה גורם לי לאכול דברים נורמליים ובגלל זה היא רוצה שתאכל יותר דברים בריאים לידי. אני חושבת שזה משעשע, ואני חושבת שגם אותך זה היה משעשע. גם אם הראית חוסר מוחלט בחוש הומור בפעם האחרונה שניסיתי אותך.

ד"א, אחרי הבגרויות במתמטיקה, רפואה וכימיה יש לי תחושה שאתה צודק ולא רק שאזרחות תהיה מגעילה השנה, אלא גם שאר הבגרויות שלי. אני מתפללת שאני טועה, אבל לך תסמוך על משרד החינוך, ומה שאמרת נשמע לי נורא הגיוני היום. יאי. כמה מועדי ב' זה משאיר לי לשנה הבאה? (אני יודעת, לא להיות כל כך פסימית. אני מקווה לטוב.)

תשמור על עצמך ותהנה מהסופ"ש, טוב?

אן.

אני מדמיינת את עצמי יושבת ליד חדר מורים ועוצמת את העיניים לרגע, נשענת עם הראש נגד הקיר. ואז אני פותחת אותן ורואה אותך, וכצפוי, אתה כבר התיישבת במקום הרגיל שלך מולי ואתה מתעסק לרגע עם הטלפון. אני מחייכת כשאני רואה את זה ואז אתה מכבה את הטלפון ומסתכל אליי, רציני כמו שאתה תמיד. אני שואלת מה שלומך ואתה עונה שהכל קצת מטורף בביה"ס כרגע, אבל בסך הכל הכל בסדר. ואז אתה שואל מה שלומי ואם הכל בסדר, כי אתה מזהה מיד את הניצוץ המדוכדך הזה בעיניים שלי.

ואני אומרת לך שכן, אתה צודק, אני לא במצב הכי טוב שיש. זה לא שלא היה בוקר טוב - היה משעשע בשיעור היום, ויצא לי לדבר איתך קצת (שכחתי לשאול מה שלומך), ובפיזיקס היה בסדר בסך הכל, וגם למדתי לכימיה... אבל אני לא יודעת, אני לא כל כך מצליחה לחייך כרגע. למרות שיש לי עכשיו גיטרה חשמלית, אחרי ארבע שנים שבהן חיכיתי לזה, ולמרות שיש ציוני הגשה בכימיה (91, מה שאומר שכל ציוני ההגשה שלי עדיין מעל 90)... אני מרגישה קצת מדוכדכת.

אתה מכיר את זה שאכפת לך ממה שמישהו אחר חושב עלייך, וכל פעם שבה אתה חוטף כי לא עשית משהו זה מעציב אותך, למרות שזה באמת מגיע לך? אני אתן לך דוגמה אחרת לזה- זוכר שדיברנו אחרי הגדנ"ע וניסיתי לוודא שאתה לא מאוכזב ממני? אז זאת בערך אותה הרגשה, פלוס-מינוס. אותה הרגשה של uselessness ודכדוך. אני מניחה ששניהם נובעים מזה שאכפת לי ממה שאנשים ספציפיים אומרים- במקרה ההוא זה היית אתה, לדוגמא.

אז זה קרה שוב ואני קצת מדוכדכת. אתה מבין... אני עושה לפעמים דברים קצת טיפשיים. ואז לפעמים אני אומרת דברים טיפשיים וכאלה וזה קורה לי די הרבה לפעמים. העניין הוא שאני לא באמת מתכוונת לדברים האלה, וכל האנשים שמכירים אותי יודעים את זה. אני חושבת שגם אתה יודע את זה, שלפעמים אני אומרת שטויות שאני לא באמת מתכוונת אליהן. כמו לדוגמא שאני לא חכמה במיוחד, מה שאני יודעת שהוא לא נכון, והיום אני באמת מאמינה לזה, תודות לך. אבל אני עושה משהו טיפשי ואני אומרת את זה וזה סתם, כי אני כבר רגילה.

וזה אחד הדברים שעליהם קיבלתי על הראש היום. אני יודעת מה היית אומר, היית אומר שזה נכון שאני צריכה להפסיק להגיד את זה, אבל אתה יודע כמוני שקשה להתנער מהרגלים. אתה יודע איך זה... זה פשוט ככה. אני כבר לא מאמינה בזה ואתה יודע את זה, ואני באמת מרגישה טוב עם השכל שלי בלי קשר לאנשים אחרים, אבל לפעמים אני עושה משהו טיפשי וזה חוזר. לא המחשבה, לא הספק, אלא האמירה.

ואתה יודע, ואז יש את זה, שזה קצת מדכדך. ויש דברים אחרים שקצת חטפתי עליהם, וזה גם קצת מדכדך. ויש עניין של לגרום למישהו שאכפת לי ממנו להרגיש לא בנוח, וזה גם גורם לי קצת לדכדוך. ואתה יודע... זה קצת הופך לי את היום. אז נכון שהכל הגיע לי ואני מעדיפה את האמת על פני שקרים שרק יגרמו לי להרגיש טוב, אבל עדיין, כששלושת אלה באים ביחד... זה קצת מדכדך.

אני מניחה שאני יודעת מה היית אומר לי לעשות הלאה. ללמוד מהטעויות שלי ולהמשיך קדימה ולשכוח מהעניין הזה. אבל אני באמת מתחילה לתהות מה הפואנטה בכל מה שאני עובדת בזמן האחרון אם זה רק מביא אותי לזה.

גאד, אני מתגעגעת לזה שיכולתי לדבר איתך.

אתה יודע... אני מרגישה כל כך עייפה בזמן האחרון. ונכון שאני כבבר לא עוברת שינויי מצב-רוח מטורפים כמו פעם, אבל עושה רושם שמאז הבגרות במתמטיקה דברים הולכים קצת עקום. הבגרות ברפואה אתמול היתה קשה יחסית, והאמת היא שכשיצאתי ממנה מיד חשבתי על זה שאמרת לנו שנראה לך שגם הבגרות באזרחות תהיה מגעילה, ונראה לי שאתה צודק. הוגשתי על מאה ועדיין לא הלך לי כל כך טוב וזה תסכל אותי. והמתכונת בלשון אמנם יצאה בסדר (עוד 91. אני רואה פה סדרה?), אבל לא הייתי לגמרי בטוחה בזה כשיצאתי ממנה, למרות שאמרתי לך שהיה בסדר. אני כמעט תמיד אומרת את זה. ואתה יודע, דברים כבר לא כל כך מאורגנים, ואני גם לא ממש מוכנה לפסיכומטרי, ואם אתה יודע על מי דיברתי קודם אז אתה כנראה גם מבין למה זה מסתכל אותי במיוחד.

וזה פשוט קצת מרגיש פוינטלס.

אני יודעת, אני תופסת את זה בצורה דרמטית מדי. אבל העניין הוא שאני לא יכולה שלא לתפוס את זה בצורה דרמטית- מדובר באנשים שאכפת לי מהם. אתה אמרת בעצמך- המסננת שלי מאוד מאוד צפופה ואני לא ממש מחבבת את רוב בני האדם. ואז כל פעם שקורה משהו עם בנאדם שכן אכפת לי ממנו... זה דרמטי. בגלל זה זה היה דרמטי בסוף דצמבר, בגלל זה זה היה דרמטי בסוף ינואר. זה לא השתנה, זה לא משתנה ואני חושבת שזאת תכונה שלי שלעולם לא תשתנה, אולי כי חלק ממני לא באמת רוצה שהיא תשתנה. יכול להיות שלא, שאני פשוט לא מנסה מספיק, אבל אתה אמרת לי בעצמך שיהיו דברים שאני אהיה חייבת להשלים איתם.

אז מי יודע, אולי זה אחד מהם.

אני אוהבת לכתוב לך, זה תמיד גורם לי להרגיש טוב יותר. נכון שהרגשתי טוב יותר בימים שבהם קראת את זה וענית לי, אבל אני מניחה ש"You can't always get what you want".

ואתה יודע מה, תן לי לחדד את זה קצת. זה לא בדיוק האנשים שאכפת לי מהם, כי אני באמת תופסת דברים בצורה פחות דרמטית כשמדובר בחברים או משפחה. אבל כשמדובר במה שמרגיש לי כמו לאכזב/לשנות את הדעה של מישהו ספציפי (אתה יודע על איזה אנשים אני מדברת, אתה אחד מהם)... זה כן דרמטי, כי זה באמת משמעותי. זה כמו שאתה תמיד תהיה משמעותי בחיים שלי, בלי קשר לכמה שנים יעברו מהיום. אבל אם הבנת על מי אני מדברת למעלה אז גם הבנת על איזה אנשים אני מדברת עכשיו.

אני חושבת להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. למחוננים יש מסלול כזה, ולא הלכתי אליו, אבל היום אני רוצה. אני אוכל ללמוד פסיכולוגיה או פילוסופיה, זה יהיה מגניב. הם מציעים מסלול לתעודת הוראה פסיכולוגיה-אזרחות משולב, מה שמאוד שעשע אותי, אבל זה עדיין לא בשבילי. יש בי חלק שמקווה שיצא לי להדריך נוער ושאני איהנה מזה, אבל אני מניחה שזה פשוט כי אני רוצה להיות עוד יותר דומה לך. אני אוהבת את הדמיון בינינו.

אתה בנאדם טוב, אתה יודע? עדיין אכפת לך. אתה תמיד מנסה לעזור לכולם, להכין אותנו כמיטב יכולתך. אני אוהבת לראות את זה, וראיתי את זה יפה בשיעור-של-שבעה-ילדים שהיה לנו היום. ובשיחה הקצרה שניהלנו אחרי זה. הופתעתי כשאמרת שאתה זוכר. יש בי חלק שרוצה לחפור, לראות אם יש משמעות מאחורי זה שאתה זוכר למרות שאמרת שאתה זוכר את הדברים האלה בערך חודש אחרי (ועבר קצת יותר), אבל אני לא אחפש את זה. החלטתי שלא משנה מה, איתך אני משתדלת שלא לחפש משמעויות. אני לא רוצה לתת שום רושם מוטעה.

אז נכון שאני מתגעגעת ונכון ששמחתי כשאמרת לי היום כל הכבוד ושאלה הציונים הנכונים בשבילי, אבל אני לא רוצה לתת שום רושם אחר. אני חייבת לציין אבל שלראות את ההבעה על הפנים שלך כשנכנסת לכיתה עם שני התלמידים ההם וגילית שאני היחידה כאן היתה מאוד משעשעת. ואז המבט שנתת לי כשאמרתי לך שבאתי לשיעור בחופשת בגרות... Priceless.

היה מצחיק היום, לא?

אני כותבת את זה ונזכרת בשיעור היום ובעוד מיליון ואחד מקרים משעשעים. יש לי מלא ציטוטים בטלפון - אני שולחת לאמא קטעים מצחיקים משיעורים תוך כדי השיעור. תירגע, אני עושה את זה גם בשיעורים אחרים - אז אני חוזרת אליהם לפעמים, ויש את השיחות שלנו והכל... וזה משעשע. וזה גורם לי לחייך כרגע, למרות שאני מרגישה קצת רע וקצת מדוכדכת.

מה הפלא שאני מחלקת את החיים שלי ל"לפני מר ג'" ול"אחרי מר ג'"?

תשמור על עצמך. אני אראה אותך מחר בבוקר.

אן.

נ.ב, אתה יודע על מה חשבתי? שמזל שקבעתי עם MIG רק בתחילת דצמבר. אני נוטה להאמין שהוא לא היה מחבב את אן לפני ששינית אותה.

שמי אן ואני לומדת בכיתה מדעית במרכז הארץ. אני אחת התלמידות הטובות בכיתה, וממוצע הציונים שלי השנתי שלי לשנת הלימודים הזו עומד על בין 90 ל-93. אני לומדת מתמטיקה ואנגלית ברמת חמש יחידות, ומדעי הבריאות, פיזיקה וכימיה, גם הם ברמת חמש יחידות. הציון שלי בפיזיקה עומד על 90 ומעלה, ציון ההגשה שלי במדעי הבריאות הוא מאה, והציון שלי בכימיה עומד על בערך 87. ציון ההגשה שלי באנגלית הוא מאה וציון ההגשה שלי במתמטיקה תשעים ושש.

לאור ציוני ההגשה הללו הרגשתי מוכנה לבגרויות הקרבות. לאחר שעברתי בהצלחה את המתכונות במתמטיקה, אנגלית ומדעי הבריאות חשתי שאני מוכנה לבגרויות ושאני אצליח בהן. כאשר הבחינה באנגלית היתה קלה כפי שהיתה חשתי אף יותר מוכנה, וקיוויתי שגם שאר הבגרויות במועד הקיץ יהיו קלות כפי שהיא היתה.

נדהמתי כשהגעתי לבגרות במתמטיקה.

כפי שאמרו מורים ותלמידים רבים לפניי, כל קשר בין רמת הבגרות במתמטיקה לרמה הממשית בכיתות השונות בבית הספר מקרי בהחלט. אפילו אני, תלמידה של מאה בכיתת מחוננים (אותה עזבתי לפני שנתיים עקב בעיות חברתיות) ולשעבר תלמידה בתוכנית המצוינות של בר-אילן, התקשיתי לפתור חלקים מהבחינה. המבחן היה ארוך מדי וחלק מהשאלות גם היו מסובכות מדי. אני מצפה לשבעים ומטה בבחינה הזאת, וזה עתיד להיות אחד הציונים הגבוהים בכיתתי.

לאחר הבגרות במתמטיקה אמר לנו המורה שלי לאזרחות שעקב הבחינה הנוראית שהיתה במתמטיקה, הוא חושש שגם הבחינה באזרחות תהיה "מגעילה". בדרך כלל הוא צודק בדבריו, וחששתי שגם במקרה זה הוא צודק ואכן תהיה בחינה נוראית כפי שהיתה במתמטיקה. עם זאת, ניסיתי להישאר אופטימית באומרי שהבגרות באנגלית היתה קלה ויתכן שהבגרות במתמטיקה לא מצביעה על דבר.

היום ניגשתי לבחינת הבגרות במדעי הבריאות, חלק ב'. כשהוגשו לנו המבחנים נדמה היה שהבחינה ברמת קושי סבירה, אך ככל שעבר הזמן גיליתי שהיא לא ברמה סבירה כפי שנדמה היה לי. אילו היה מדובר רק בי, אפילו בהיותי תלמידה של מאה, הייתי עשויה להסכים שזה לא אומר דבר, אך בכיתה שלי קיימים עוד מספר תלמידים מצטיינים, ואפילו להם לקח זמן לפתור את הבחינה. בעוד שאת שאר הבחינות במדעי הבריאות, כולל בחינת המתכונת שלנו, שהיתה קצת קשה מהרגיל, פתרו התלמידים המצטיינים בלא יותר משעה, ובדרך כלל בלא יותר מארבעים וחמש דקות, במקרה זה ישבנו כולנו במעבדה במשך שעה וחצי לפחות, כשרק לאחר שעה וחצי הגישו התלמידים המצטיינים האחרים את בחינותיהם. המורה שלי אמרה שהיא דיברה עם מורות אחרות בארץ, ובבחינה הופיע מושג שלימדו פחות מחמש מורות בכל רחבי הארץ. באיזה סוג של מדינה הוגנת זה הגיוני?

לאחר בחינה זו אני מאמינה שהמורה שלי לאזרחות צודק. עושה רושם שאתם אכן מתכננים להקשות על התלמידים בכמה שיותר בחינות, ואני תוהה כיצד תיראה הבחינה בכימיה ביום חמישי והבחינה בפיזיקה בחודש הבא. האמת היא שאני לא בטוחה שאני רוצה לדעת איך הן יראו, אבל אני בטוח אגלה.

רציתי לשאול שאלה פשוטה- למה? מה אתם מרוויחים מהעובדה שכל תלמידי מקצוע מסוים בארץ נפגעים?

חשבתי על השאלה ולא מצאתי תשובה הגיונית. העובדות הן שאתם פוגעים בכל התלמידים בארץ, ולנו אין שום דבר לעשות כנגד זה. עושה רושם שרוב, אם לא כל הבחינות בקיץ זה הן לא הגיונית בעליל. אני אפילו אהמר שמרבית הבחינות הבאות יהיו כאלה.

ואם להיות כנה לרגע, זה פשוט טיפשי. זה מדהים עד כמה מורים צודקים באמרם שאתם, שיושבים במשרד החינוך וכותבים את הבחינות שלנו, מנותקים מהמציאות. כל קשר בין הבחינות לדברים שקורים בכיתות מקרי בהחלט. החומר הנלמד, הרמה והמונחים בהם אתם משתמשים לא תואמים את החומר הנלמד בכיתות ואת הרמה שבה לומדים בכיתה. אפילו בכיתות המחוננים התקשו בבחינת הבגרות במתמטיקה, ואני יכולה להבטיח שגם במדעי הבריאות הציונים יהיו נמוכים מהציונים השנתיים.

אז כל הכבוד, הוכחתם שאתם הכי טובים בלהכשיל תלמידים.

אן.

שאני מאבדת את השפיות... לא התגעגעתי אליה.

ההרגשה הזאת שיש יותר מדי לעשות, שאין זמן לנשום, שיש יותר מדי מחשבות, שיש לי בלאגן בראש. ההרגשה הזאת של הגעגוע המטורף וחוסר היכולת להשלים עם זה שמשהו נגמר. ההרגשה הזאת שאני פרנואידית מדי אבל אני לא יכולה לתת לעבור הלאה כי אני באמת מאמינה שמישהו נמצא כאן. ההרגשה הזאת שאני עייפה וכבר אין לי כוח לשנה הארורה הזאת. ההרגשה הזאת שאני רק רוצה לישון.

אני יודעת שאני מגזימה עם הפרנויות, וגם אמא צוחקת ועוברת הלאה, כי שתינו יודעות מאיפה זה מגיעה, אבל אני באמת מרגישה שמישהו תמיד נמצא שם. שם, כאן, זה לא משנה. ואם זה מישהו מסוים אז אני לא רוצה לפגוע בו ואם זה מישהו אחר אז צריך להיזהר במה שאומרים ובכל מקרה צריך תמיד לחשוב לפני שמדברים.

ואני יודעת שאני מגזימה עם האובססיביות בימים האחרונים, אבל אני באמת מרגישה מין עייפות כזאת וקול קטן שאומר שאני לא מסוגלת לשרוד את הטירוף הזה עד ה-11 ביולי. אני יודעת שאני מסוגלת לעבור את זה בהצלחה, אבל כבר אין לי באמת כוח להתמודד עם זה, כל המרץ שהיה לי בהתחלה נעלם ועכשיו באמת כבר לא בא לי לעשות את כל זה. ועם כל זה קשה לי לא להיות אובססיבית, כי אני מתגעגעת לבנאדם הכמעט-יחיד שהצליח לדחוף אותי קדימה ברגעים הכי קשים שלי.

ואני יודעת... אני פשוט יודעת שהכל מאורגן אצלי והכל בסדר, ואני יודעת בדיוק מה אני עושה ולאן אני הולכת, אבל זה מרגיש כאילו חזרתי כמה חודשים אחורה והפעם אין לי את מר ג' שיבוא להציל אותי. ואני שואלת את עצמי אם אני אראה מצוקה, הוא יבוא לעזור או שהוא יעדיף להישאר רחוק? אבל אני לא באמת רוצה לנסות, כי זה מספיק קשה כבר ככה.

ואני פשוט נעשית קצת עייפה.

עשיתי איזה מבחן, ובעוד שאמא שלי וכל האנשים שאני מכירה בערך יצאו נורמלים, אני יצאתי פסיכופתית. זה אמור להגיד משהו?

אן.