לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


~

Avatarכינוי:  The Oncoming Storm

גיל: 28



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2016    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2016

חודש הספר בצומת ספרים~


חזרתי לעבוד בצומת לכבוד חודש הספר, אז כמובן שלכבוד סוף שבוע הספר, זה דורש רשימת לקוחות נוספת. הפעם עבדתי הרבה, אז היה לי המון זמן לאסוף סוגים שונים ומשונים של לקוחות ;-)

 

1. אלה שעדיין לא מוכנים להבין שאנחנו צומת ספרים וסטימצקי זה משהו אחר. וזה לא משנה שבכל מילימטר יש דגלים עם הלוגו של צומת, שיש על השולחן מפה כחולה, שעל החולצה שלנו כתוב צומת ספרים ושעל המדבקות על הספרים שהם לקחו כתוב צומת ספרים - הם עדיין ישאלו בקופה אם אפשר לשלם עם הכרטיס מועדון של סטימצקי.

 

2. המשועממים - שסתם מסתובבים ביריד שמונה פעמים, נוגעים בכל ספר ביריד, פותחים אותם ובודקים את המחירים של הכל, ואז הולכים בלי לקנות כלום.

 

3. האגוצנטרים - אלה שלא מבינים למה אין לנו את הספר שהם מחפשים ביריד והם אשכרה צריכים ללכת לחנות (שני מטר משם) בשביל לקחת אותו. (אין בעיה, פעם הבאה נשתדל להתאים לכל לקוח דוכן משלו, רק תפקססו לנו מראש את הספרים שאתם אוהבים, בסדר?)

 

4. חסרי הסבלנות - זה שעדיין לא מצאתי את הספר שאתם מחפשים או שבמקרה עצרתי בדרך לעזור לעוד מישהו כי אני יודעת איפה מה שהוא מחפש נמצא לא אומר ששכחתי. מה אתם ילדים בני שלוש? תחכו קצת יותר מעשרים שניות להבא.

 

5. הטינייג'רים - I cannot stress enough just how much I hate them. לא אהבתי את היצורים האלה כשהייתי בגיל שלהם ואני עוד יותר לא אוהבת אותם עכשיו. הם מרגישים צורך עז לבוא, לגעת בדברים, להזיז סתם, לצחוק, להציק אחד לשני עם ספרים ושום דבר לא מעניין אותם מלבד עצמם.

 

6. אלה שנזכרים שהם רוצים ספר אחר שניה אחרי שאנחנו עושים להם את החשבון.

 

7. אלה שכועסים כי אנחנו לא יכולים לעשות דברים שאפשר לעשות בחנות גם ביריד (כן, אני זאת שקבעה את זה, תצעקו עליי).

 

8. אלה שמתלוננים על המבצעים (ברור, אני רק ארים טלפון למנכ"ל צומת ואודיע לו שאתם חושבים שהמבצע לא טוב מספיק).

 

9. אלה שמתלוננים שבדוכן שלנו לא מקבלים גיפט קארדס וכאלה אבל בדוכן של סטימצקי כן מקבלים (שוב, אני זאת שהחלטתי את זה).

 

10. אלה שלא מבינים למה אני לא יכולה לעשות דברים שאמרו לי לא לעשות, כמו לנסות להעביר את הגיפט קארד או לקחת את האשראי שלהם ולשלם בשבילם בחנות (ברור, אני לא רוצה גם לשמור על העבודה שלי, אני סתם עומדת פה בשביל הקטע).

 

11. הנחמדים שמביאים לנו כסף קטן ומבקשים שטרות :)

 

12. אלה שחושבים שאנחנו פה בשביל לשרת אותם, בלי קשר למה שהם עושים באזור - e.g. זאת שביקשה שאני אפרוט לה כסף לאיזה מתקן לילדה, ואחרי שאמרתי לה שאין לי, היא התחילה לצעוק שאני אזכור את זה כשיהיו לי ילדים ויגיע לי שלא יעזרו לי (ובזה גרמת לי לשמוח שבאמת לא נתתי לך כסף).

 

13. אלה ששואלים מה המבצע כשיש מולם שבע עשרה שלטים ועוד מיליארד מדבקות על כל שולחן.

 

14. הנחמדים שמדברים וצוחקים איתנו :)

 

15. אלה שמבקשים המלצות ל-x,y,z אבל לא יודעים להגיד עליהם שום דבר (ברור, אני אקרא את המחשבות שלהם וככה אני אדע מה להמליץ לכם).

 

16. אלה שבטוחים שקראנו כל דבר שיש על השולחן ואז כועסים ואומרים שאנחנו לא יכולים להמליץ אם לא קראנו.

 

17. אלה ששואלים על ספרים, אבל אין להם מושג מי כתב אותם, איך הם נראים, מה השם שלהם, מתי הם יצאו או מה קורה בהם.

 

18. אלה שמגיעים עם הפרסומת של ידיעות על הספרים בהנחה בדוכן שלהם, וכשאנחנו אומרים שזה רלוונטי רק בדוכנים של ידיעות של שבוע הספר שואלים, "מה, אין לכם ספרים שלהם?"

 

19. אלה שרוצים לדעת למה אין יריד של שבוע הספר גם אצלנו בעיר ולא מבינים איך יכול להיות שאנחנו לא יודעים (באמת מצטערת, להבא אני ארים טלפונים לכל ההוצאות רק בשבילכם).

 

20. האנשים שמפקידים את עצמם בידינו וסומכים על ההמלצות שלנו :)

 

21. האנשים שממש מודים לנו על העזרה וכאלה :)

 

22. הילדים הקטנים שמסתובבים בכל הדוכן ומתלהבים מהדברים הכי קטנים שיש. אין על ילדים קטנים~

 

23. אלה שמתוסכלים ו/או כועסים כי הספרים החדשים לא היו במבצע בתחילת החודש (כן, חוק הספרים היה ההחלטה שלי, באמת יש לכם סיבה לכעוס עליי).

 

24. אלה שקונים ואז חוזרים יום/כמה ימים אחרי כדי להגיד שהם נהנו או שהילדים אהבו :)

 

 

אז כן, למרות הלקוחות המאוד מוזרים שנאלצנו לפגוש השנה, האמת שהיה ממש כיף. הייתי עם אנשים שאני אוהבת, אז ממש נהניתי, ורוב האנשים גם בסך הכל די נורמליים ואפילו נחמדים, אז אין סיבה לא ליהנות. זה מתיש (עבדתי חצי מהימים החודש, שזה פסיכי), אבל זה כיף להיות במקום שבו סומכים עליי ומחבבים אותי ושאני אשכרה עושה בו משהו (בניגוד לצה"ל). אז כן, לא הייתי מחליפה את זה בשום דבר בעולם.

וממש ממש נהנינו. אכלנו גלידה ושוקולד וצחקנו מלא, ולמרות שהשבוע אני בעיקר אצלנו ולא בסניף השני שבו הייתי, אני בטוחה שגם כאן יהיה נחמד (למרות ששם יותר נחמד, אבל שששש).

 

הדבר היחיד שחבל לי זה שלא יצא לי להגיע לכיכר רבין ליריד, אבל לא נורא. גם ככה אין לי מקום ואין לי כסף לספרים נוספים.

 

אה, ועוד אנשים שממש ממש מעצבנים השנה:

סטימצקי - כמה. קשה. זה. להוריד. את. המדבקות. המזדיינות. מהספרים. לפני שאתם מחזירים אותם להוצאה?! למה אנחנו צריכים לקלף את כל המדבקות שלכם מהספרים שלנו כל הזמן?!

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 25/6/2016 16:49   בקטגוריות בני אדם, מילה עליי  
הקטע משוייך לנושא החם: שבוע הספר העברי
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפעמים הייתי רוצה שלא יהיו לי רגשות.


כדי שאני אוכל לראות את הדברים בבירור, כמו שאני רואה את כל מה שלא קשור אליי. או לפחות למצוא איזושהי דרך להעלים את חוסר הביטחון הזה, כי זה מה שתמיד צובע לי את התמונה בגוון כזה שלילי. 

ולפעמים הייתי רוצה מוח הרבה הרבה הרבה פחות פעיל, כדי שאני לא אחשוב על דברים כאלה אחרי שהייתי עם אנשים שאני אוהבת.

ולפעמים הייתי רוצה לגדול במשפחה נורמלית, אבל כמו שאמר הפילוסוף ג׳אגר, you can't always get what you want. 

 

היה כיף הערב. ראינו את Finding Dory, שהיה מדהים, וקצת ישבנו לדבר. צחקנו קצת. קצת נגענו במה שתמיד מציק לי, ואני מניחה שקיבלתי את התשובה שלי, למרות שעדיין אני לא לגמרי מאמינה בזה. But then again, לא משנה כמה אנשים אומרים לי שהם נהנים איתי, אני תמיד מניחה שברגע שמישהו לא עונה זה אומר שנמאס לו; שהוא יעזוב בסופו של דבר. 

ואני כבר לא בטוחה מה יותר מבלבל אותי - מה שאני מרגישה או מה שאני חושבת.

אבל היה כיף, אז אני פשוט אנסה לא להתעסק בזה. 

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 24/6/2016 22:25   בקטגוריות מילה עליי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



טוב לי.


וזה מוזר לי. וזה מפחיד אותי. ואני מחכה לרגע שזה ייהרס כי זה תמיד נהרס. 

והוא אומר שזה שזה מפחיד אותי זה טבעי ומשהו בזה זה מה שגורם לזה שדברים נהרסים. 

והוא אומר שאני מפחדת מקשרים כמעט כמו שאני רוצה אותם, אולי אפילו יותר. 

והוא אומר שזאת לא אשמת העולם וזאת גם לא אשמתי.

והוא אומר שמשהו דפוק במשפחה שלי. 

והוא צודק בכל הדברים האלה. ואני יודעת שהוא צודק. ואת רוב הדברים האלה ידעתי גם לפני שהתחלתי להיפגש איתו. 

אבל זה לא משנה את איך שאני מרגישה. 

וזה די מפחיד אותי.

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 23/6/2016 18:12   בקטגוריות מילה עליי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היי אתה.


כל יום שישי זה קשה לי מחדש. 

סבתא עברה לגור לא רחוק מביה״ס, וזה לא משנה כמה מעוות זה מרגיש להיות שם בלילה, או כמה מוזר זה לעשות את הסיבוב כדי להגיע לאוטו (כי אתה יודע איזה סיוט האזור הזה מבחינת חניה), או כמה זה בכלל לא מרגיש כמו להגיע לביה״ס. זה כל פעם קשה לי מחדש. 

כי אני לא יכולה להפסיק. אני לא יכולה לא לחשוב על זה; אני לא יכולה פשוט לדחוף את זה החוצה מהמחשבות שלי, לא כשאתה גם ככה שם בלי הפסקה. חשבתי עלייך היום, אני אפילו לא יודעת למה, וניהלתי בראש שיחה איתו שבה אני מסבירה למה כל כך חשוב לי לבוא להראות לך כמה השתנה אצלי, כמה חשוב לי לגרום לך לחייך ולהבין שאתה גרמת לשינוי הזה. וביום שלישי כשדיברנו אמרתי לו שאני שמחה שאני עובדת בלי הפסקה עכשיו, כי ככה לפחות אני לא חושבת בכלל לבוא לראות אותך, והוא שאל אם זה דבר טוב, ואמרתי שנראה לי שכן. אבל האמת שכל יום שישי כזה דוחף החוצה את הרצון לעבור הלאה וגורם לי לרצות לקחת חופש לבוא לראות אותך בראשון שאחרי.

טוב שהשנה נגמרת בקרוב. 

אבל זה הדברים הכי קטנים איתך. זה זה שאני מסתובבת עם כפכפים כשאני לא הולכת רחוק, ופתאום אנחנו עוברים שם ואני חושבת על איך שאף פעם לא יצא לך לראות אותי עם כפכפים (כנראה כי לא נעלתי אותם בין החטיבה לשנה שעברה פחות או יותר) ואז אני נזכרת שביום ראשון ההוא בסוף י״ב אפילו אתה כבר באת עם כפכפים. זה לראות שחם בטירוף ולחשוב איך אתה בטח מנסה לעבור ממזגן למזגן.

וזה לראות את כל המקומות האלה והדברים האלה שתמיד יהיו שייכים לנו. 

וזה לחשוב על כמה דפוקה המשפחה שלי ולהיזכר בכל מה שאתה היית ותמיד תהיה בשבילי באיזשהו מקום. 

ואני יודעת שזה תמיד מוזר להם איך שאני מתנהגת נורמלי והכל עד הרגע שמגיעים לביה״ס, ופתאום אני משתתקת ואי אפשר להשיג אפילו תגובה קטנה ממני עד בוקר יום שבת. אני יודעת שהם היו רוצים שזה יפסיק. זאת הרי אחת הסיבות שהיא כל כך התעקשה שאני אפגש איתו. 

אבל זה לא יכול להיעלם סתם ככה.

 

התחלתי לקרוא משהו שבחיים לא חשבתי שאני אקרא, רק כי במקרה פתחתי את הספר בעמוד שהזכיר לי אותנו. ואז כמובן הייתי חייבת להמשיך כדי להבין מה קורה. 

כמה עצוב זה?

 

זה היה אמור להיות מכתב הרבה פחות עצוב מזה. אבל מילא. 

מתגעגעת,

ותמיד תמיד אוהבת,

אני.

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 17/6/2016 22:24   בקטגוריות Mr. G, געגועים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

20,356
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Oncoming Storm אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Oncoming Storm ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)