"Dear Santa, thank you for the dolls and pencils and the fish. It's Easter now, so I hope I didn't wake you up, but honest, it is an emergency. There's a crack in my wall. Aunt Sharon says its just an ordinary crack, but I know it's not, because at night, there's voices. So, please, please, could you send someone to fix it?"
-Amelia Pond (Doctor Who 501, The Eleventh Hour)
(12/7 18:23) אז אתה לא סנטה והבעיה שלי היא לא סדק בקיר, אבל אם תוכל בכל זאת לתקן את זה, זה יהיה נהדר.
אני צריכה שתעזור לי קצת לעשות סדר, כי עם כל מה שקרה, קורה ויקרה איתי בטווח +- חודשיים מהיום אני קצת מרגישה שאני מפספסת משהו. משהו מאוד מאוד גדול ומאוד מאוד משמעותי. ואני בטוחה שאלה סתם השטויות שלי והכל, אני לחלוטין בטוחה בזה, אבל נראה לי שלא יזיק לי לחשוב איתך קצת ביחד על הכל וקצת לפרק את זה לחלקים.
אני חושבת שאולי עשיתי טעות בזה שלקחתי את פיזיולוגית בשנה הבאה. לא, אבל אני אתחיל מההתחלה. אני מכירה את המבט הזה שלך.
אז ככה... לפני חודשיים הגעתי לפה, זוכר? וזה סבבה, באמת שזה סבבה - נחמד לי פה עם האנשים. AK השתחרר ונפגשתי איתו שבוע אחרי זה, ואז הוא די נעלם לי. הוא פשוט לא עונה כבר איזה חודש. ואני כאילו... לא יודעת, זה ממש כאב בהתחלה (וזה גם היה ממש מוזר כי הוא הפסיק לענות אחרי הנדנוד, שלזה הוא דווקא ענה וצחק עליי) ואז חשבתי שעברתי הלאה, וכאילו עכשיו כש-SK משתחררת אז טיפה חזרנו לזה וזה כואב שוב. וכאילו, אני בסך הכל רוצה לדעת למה ואם זה בכלל היה מכוון, ואני לחלוטין לא בטוחה בזה.
אבל אני זוכרת מה קרה כשניסיתי לשאול אותך ואת MIG, וזה מפחיד אותי אפילו יותר. כי אני יודעת שברגע ששאלתי כל הזמן באמת איבדתי אתכם בוודאות.
אז הוא הדבר הראשון בראש שלי מהחודשיים האחרונים.
ואז כל שבוע שעבר הייתי בבסמ״ח שוב. זה היה הדבר הכי מדהים בהיסטוריה. הרגשתי כל כך בבית שוב, עם הבנות ובסמ״ח ועם או׳ (אני מכירה יותר מדי אנשים שהשמות שלהם מתחילים בא׳) וזה היה ממש ממש כיף. קצת חזרתי לתפקיד הזה של לעזור לבנות, וקצת סתם דיברנו ועשינו כיף והכל. שרנו XD
ואתה יודע, דיברתי עם או׳ על כל מה שקורה איתנו ביחידה פה וכמה שאני מרגישה חסרת תועלת ומיואשת ואני לא רוצה לעבור יחידה הפעם, אבל עדיין אני מרגישה בכזה דאון כזה. ואתה יודע איך זה, היא מכירה אותי ומבינה איך אני חושבת, והיא יודעת שאני לא מאלה שסתם מגזימים (והיא אדירה, ועשיתי לה את ההכי snap judgement בעולם כשהייתי בתחילת הקורס ואני די מתייסרת על זה לפעמים עדיין למרות שזה מטופש), אז היו לה הצעות ממש טובות ואני קצת מנסה ליישם, אבל אני מרגישה כל כך לבד פה מבחינה מקצועית ואני ממש ממש ממש מתגעגעת לבסמ״ח ולבנות ולאווירה. ואני משתמשת בשבוע שעבר כזריקת מרץ, אבל עדיין... בסמ״ח זה משהו אחר.
וזה הדבר השני בראש שלי (שמתנגש עם ״או׳ מאמינה בי״ בלי הפסקה).
ומעבר לזה, אני עכשיו בבחינות סוף סמסטר. לפני שבועיים היה לי את אישיות, מחר סטטיסטיכס ובחמישי פילוסופיה כי אני עושה את התואר הכי מגניב שיש. לאישיות הייתי די מוכנה - אבל הרגשתי נורא כשיצאתי מהבחינה ולפילוסופיה וסטטיסטיכס אין סיכוי שאני ארגיש מוכנה. וזה חשוב. זה ממש ממש חשוב. אבל ממש דפקתי את הסמסטר הזה, ולמרות שחלק מזה לא היה באשמתי (אם אפשר היה להעביר אותי למקום אחד אחרי בסמ״ח במקום לטייל בחצי מדינה זה היה מצוין, תודה), בתכלס הדכדוך שלי והבלגנים האישיים שלי הם אלה שאשמים בזה. כי כן, אני דפקתי לעצמי את הסמסטר. ובחיי שזה הסמסטר הכי גרוע שהיה לי אי פעם - אפילו יותר מקיץ 14 (צוק איתן בא לי בדיוק בזמן).
וזה הדבר השלישי בראש שלי. גם הבחינות שאני בלחץ לגביהן וגם העובדה שאני גרמתי לציונים האלה שאני אקבל בסוף.
נראה לי שזה די מסכם את החודשיים שהיו.
ומה הלאה?
~
14/7, 14:07
טוב. הגיע הזמן לסיים את המכתב הזה. הגיע הזמן שיהיה לי זמן.
נחזור לחודשיים האחרונים. עם AK דיברתי היום כי הוא בא לפריסה, ועושה רושם שהכל די בסדר. הבעיה היא, כמובן, החברה. יש בי קצת חלק שרוצה לבכות עכשיו ואני לא מבינה למה, כי בתכלס הכל בסדר. יש לי קצת אנשים אחרים בראש, אז ברגע שזה יועבר הלאה אליה אני מניחה שהכל יהיה בסדר.
אני לא כל כך בטוחה. אני חושבת שזאת אשמתכם הפעם.
בנוגע לדבר השני אין לי הרבה מה לחדש. בנוגע לדבר השלישי... הבחינה בסטטיסטיקה הייתה נוראית, אבל יותר מכל דבר אחר, זה גרם לי לקלוט מה עובר עליי. אני לא מוכנה שיהיו לי ציונים כאלה ברקורד של האוניברסיטה. לא מוכנה. בשום פנים ואופן. משמע - אני אעשה מועד ב׳ שאני אתכונן אליו כמו שצריך, ואני אעשה את הבחינה מחרתיים כמו שצריך. משמע - ללמוד.
ל׳ מגיעה לארץ עוד כמה שעות, ואני לחלוטין לא בטוחה מה קורה איתי. מצד אחד אני ממש רוצה להיות איתה כל הזמן, אבל מצד שני אני יודעת שזה רק ייקח ממני את כל הרצון לנסות לפתח פה משהו בקטע של לומדה. גם אין לי יותר מדי ימי חופש - אני טסה גם לשיקגו וגם ללונדון ומכל הסיפור אני משתמשת במלא ימים. אני הרבה פחות מתרגשת מזה משהייתי אמורה להיות, וזה מציק לי. זה כזה בא בגלים.
ואז מחרתיים יש לי בחינה בפילוסופיה ואני צריכה לעשות אותה טוב יותר מזאת בסטטיסטיקה.
וא׳ מתגייס בסוף החודש. ואני ממש ממש ממש מפחדת מזה. נפגשתי איתו בראשון וזה היה נהדר וממש התגעגעתי, אבל אני מפחדת מהמלחמה הבאה. כמו כולם, אני מניחה.
ואני טסה לשיקגו עוד חודש! ואני רוצה לצאת להשתלמויות והכל ויש לי קורס סייבר ופגשתי מישהו ברכבת ומאז אני קצת מפחדת לדבר איתו בגלל הילד מהכיתה שלך ואני מרגישה בטוחה לדבר בסמסים וטלפון עם אנשים רק כשאני יודעת שזה בקטע החברי (או משפחתי). ואני לא יודעת. כל הפואנטה במכתב הזה היתה לעשות קצת סדר אבל אני מרגישה רק יותר פסיכית. I need a bigger head!
לא, אבל אתה יודע מה, נטפל בדברים אחד אחד. היום ל׳, יום חמישי הבחינה, ואז נתעסק בענייני AK ומה שנעשה בשבועיים הקרובים.
וכן, אני אתקשר לפסיכולוג ההוא. CBT יעשה לי טוב.
אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm