לא רוצה לחזור לארץ.

לא רוצה להמשיך את הסיפור הזה.

לא רוצה שום דבר מהחיים הנוכחיים שלי.

שבת היה ממש כיף.

ראשון היה מדהים.

מאתמול בצהריים אני בסטרטפורד, בבית. ועדיין לא מצליחה להפסיק לחשוב.

מחר חוזרת לארץ. יאי.

תמשיכי לחשוב על ראשון, זה כל מה שחשוב.

עוד פעם ריב. עוד פעם דברים הולכים בצורה הלא נכונה. עוד פעם מתנתקת.

ועוד פעם אני מטומטמת מספיק בשביל לחשוב שאולי דברים יהיו אחרת.

אז עוד פעם אני נפגעת.

מה עוד חדש.

יושבת בטרקלין של בריטיש בנתב״ג ו*עדיין* לא מצליחה להתרגש.

בעיקר עצובה.

מוזר לי לחשוב על לחזור ללונדון בלי ק׳. מוזר לי לחשוב על להיות בכל המקומות שהיינו בהם בלעדיה.

אני מתגעגעת.

אולי כשאני אגיע לכנס ואאסוף את הכרטיסים שלנו אני אצליח להתרגש. אני מקווה.