 נעה בין שפיות להיעדרה, טובעת בים מילים חסרות כיוון. המלחמה שלי במשפטים נודדים על השפיות שאבדה לה. |
| 10/2004
שיר על מותך העיניים שלך אמרו את הכל את הסבל שעברו, הכאב שחנק השתיקה של אלו שיכלו לעזור.
השמיים זהרו בשמי בוקר חמים העמדה רחוקה, הקסדה הפצועה לידך האדמה מסתירה את חומרת הפגיעה ועיניך פקוחות, רואות רק מעבר אף טיפול לא יציל אותך עכשיו עור אפור, שפתיים מכחילות ההחייאה לא מזיזה בך אות חיים.
אתה מביט לאינסוף בעיניים כלות מבקשת להקל אך אתה בבדידותך כבר לא מגיב גם לאלו המבקשים לעזור מוותר על חייך ביריית נשקך ואמא אדמה סופגת את הכל.
לרגע עצרנו, הרופא בחן גופך, על הר עלום מול רמאללה ובית-אל עצם עיניך וקבע את מותך.
לזכרו.
| |
|