Fantasy Storys

"לא,אני כבר יודעת הכל את ריקה שולטת בעוצמה יותר חזקה מזו של מאט ועם היית עולה על הבמה הזאת..."היא אמרה בדאגה"מה?מה היה קורה?"ריקה שאלה בדאגה,מנסה להשיג תשובות.
"אז כל העולם היה נחרב..."קסנדרה אמרה בקושי.
"מזאת אומרת?"ריקה שאלה ופנייה נראו חיוורות וחסרות כל הבעה."זאת אומרת שאת צריכה לשלוט ביסודות שלך"שיקרה לה קסנדרה.
"טוב...ועכשיו אני רוצה שתבואו אחרי"אמרה קסנדרה ופנתה לצאת מהחדר."מעניין לאן הולכים..."לחשה קלרה לריקה.הם הלכו במסדרות חשוך ואפל מאוד,כמעט ואי היה אפשר לראות דבר."אני מצטערת על זה"אמרה קסנדרה"יש לנו מחסור בתאורה כאן"היא צחקקה,כי כל האחרים היו רגילים למנורות או פנסים אך לא ללפידים בוערים.כולם התקדמו אחרי קסנדרה בשקט,עד שנעצרו מול דת שחורה לגמריי,ללא עיטורים או כל מיני דברים אחרים,דלת עץ ישנה שחורה שנראתה רעועה.
קסנדרה אפילו לא הסתכלה על הדלת והיא נפתחה,אור חזק ומסנוור יצא מהחדר הזה.כלום נכנסו עם עיינים כמעט סגורות משום שהאור היה מאוד חזק.
הם נכנסו והדלת נסגרה ונעלמה."איפה אנחנו?"שאלה קלרה בסקרנות."אנחנו ב'חדר האין סופי'"אמרה קסנדרה."קיים רק חדר אחד כזה בכל אדריאן...."
"אדריאן?"קטע אותה מייק."איפה זה אדריאן?"הוא המשיך לשאול."אדריאן.זה כדור הארץ המשוכפל"."אז..."היא המשיכה."זה חדר שאין לו סוף,והוא היחיד בכל אדריאן."
"אנחנו ננצל אותו כעת לאימונים,לראות למה אתם מסוגלים,ראשית אתם תכירו את המדריכים שלכם"קסנדרה הסתכלה בשעון היד המוכסף שלה,הוא היה ללא מחוגים או ספרות דיגיטליות,הוא היה ריק לחלוטין."הם אמורים להגיע בערך עוד כמה דקות,אתם תתחלקו לאזורי אימן של היסדות שלכם.מייק לדוגמא ישלח לאזור עם מים.
קלרה לאזור עם אדמה,מאט לאזור עם אש ועוד כמה יסודות משנים,ואת ריקה לא תישלחי לשום אזור."היא סיימה להסביר,באותו הרגע הופיעו במהירות 4 דמויות,"תכירו"
אמרה קסנדרה."אלה הם:נסטיה ויליאם אדריאן ואנג'לה"היא אמרה בחיוך ונעלמה.
נסטיה הלכה עם קלרה ושתיהן נעלמו תוך שניות בלבד.אדריאן ומייק נעלמו שניות אחריהם,כך גם אנג'לה ומאט.רק ויליאם וריקה נשארו.
"היי אני.."התחילה ריקה לומר"לא מעניין"קטע אותה ויליאם בקרירות.'יופי קיבלתי את ההכי קר ואדיש מכולם'חשבה לעצמה ריקה.
"בואי נראה למה את מסוגלת"הוא אמר."האמת,אין לי מושג למה אני מסוגלת"אמרה ריקה בחצי חיוך."זה יהיה קשה"הוא אמר.מיד מבלי לחשוב הם נעלמו ונחתו באזור הררי עם צוקים קשים ותלולים.ויליאם עצם את עינייו והתיישב."טוב,את רואה את הסלע הזה שם?"הוא שאל את ריקה והצביעה על סלע בגובה 2 מטר מצידה השמאלי של ריקה."כן...מה איתו?"שאלה ריקה בהבעה מבולבלת."אני רוצה שתזיזי אותו"הוא אמר באדישות."אבל הוא בטח שוקל טונה או יותר"אמרה ריקה בתימהון.
"אין סיכוי שאני אצליח ו..."החלה ריקה לומר."לא מעניין אותי איך תזיזי אותו"עד השעה 6 אני רוצה שהוא לא יהיה במקומו"הוא אמר והביט בשעון זהה לזה של קסנדרה.
ריקה ניסתה להזיז אותו עם היידים,לאחר מכן היא נשענה עליו מאחור ונסתה להזיז אותו עם הרגליים.אך ללא מועיל,הסלע היה כבר מידי וסרב לזוז.
"רמז קטן"התחיל לומר ויליאם,"תנסי להתרכז בסלע ולהפעיל עליו כוח מבלי לגעת בסלע"הוא אמר ונשען על סלע מאחוריו."אבל איך אני..."התחילה ריקה לומר,אך שוב ויליאם קעט אותה,"זהו תעשי פשוט את מה שאמרתי ועד שאת לא מצליחה על תיסתכלי עליי אפילו."הוא אמר.
* * *
"זה לא מספיק גבוהה!"צעקה נסטיה על קלרה שניסתה להרים צוק שלם אך הצליחה להרים אותו רק עד חצי מהגובה אליו הצביעה נסטיה.
"תנסי להתרכז"היא צעקה,"תעצמי עיינים"אמרה נסטיה וקלרה עשתה כדבריה במדויק."עכשיו הרימי את ידך עד לקו האמצע של הסלע והתחילי להרים את ידך.כשאת מרימה את ידך תפקחי את העיניים ואז סגרי את ידך הכי חזק שאת יכולה."היא צעקה לעברה.קלרה עשתה בדיוק את מה שאמרה לה נסטיה.היא עצמה את עייניה הרימה את ידה פקחה את עייניה ואז סגרה את ידה הכי חזק שיכלה.
הצוק התפוצץ למיליוני חתיכות,וקלרה לא נשרטה,כאילו הצוק על אף שפוצצה אותו הרגיש כבוד מסויים לקלרה."יפה"צעקה נסטיה לעבר קלרה,"עכשיו תרכיבי את כל הצוק מחדש"היא אמרה וחייכה עליה חיוך שטני."מה?אבל רק פוצצתי אותו ו..."היא התחילה לומר."קדימה אני רוצה לראות אותו מורכב עד השעה 6!"נסטיה אמרה והסתכלה לעבר שעון זהה לזה של ויליאם וקסנדרה.
* * *
"תתרכז בבקשה"ביקש אדריאן."תנסה להרים את עצמך בעזרת העברת מים בגופך,אחרי זה תהפוך את המים לקלילים,וכך תצליח לעוף!"אדריאן אמר וכבר השתעמם מהיכולות המעטות של מייק.
* * *
"קום כבר עצלן!"פקדה אנג'לה על מאט,מאט לא הגיב והמשיך לשבת על הסלע ליד נהר הלבה הרותח שהתפרץ לגובה של מטר במשך כל 5 דקות.
"וואו,אתה ממש עצלן,כמו אחיך!"היא צעקה בקול,אך מאט רק פקח את עיניו"אז זה נכון,אחיך באמת עצלן,לא פלא שאמא שלך זרקה אותו מהבית!"היא צעקה עוד יותר חזק."או שזה הייתהאתה שזרקו אותו מהבית,שלא שייך לכלום,ששונה מהסביבה שלו רק בגלל שהוא לא אנושי!"היא כבר ממש צעקה את המשפט האחרון.מאט קם
במהירות ותפס את אנג'לה בחולצתה והים אותה לאוויר."החיים על תדברי על המשפחה שלי,בשום צורה!"הוא צעק עלייה וניסה לחנוק אותה,אך אנג'לה השתחררה במהירות וצחקה צחוק קר.מאט הרים את הלבה שהייתה סביבו בעזרת כוח המחשבה בלבד,הוא שלח את כל הלבה אל כיוונה של אנג'לה...אך  אנג'לה התחמקה במהירות.
* * *
הערב הגיעה במהירות,"כל אחד הצליח להפעיל את כוחותיו בצורה טובה"אמרה אנג'לה שסיכמה את היום המתיש שער עליהם"חוץ מאחת"תיקן אותה ויליאם.
רק ריקה לא הצליחה לעשות כלום,ך למרות זאת היא הייתה המותשת מכולם.
היא לא הגיעה לארוחת הערב,במקום זה היא הלכה לטייל באדריאן.
* * *
"שלום..."אמר קול שבקע מאחד העצים.מאחוריו הופיע נער גבוה,בעל שער חום ככה קצר ועיינים ירוקות כהות ובוהקות.
ריקה הסתובבה לאחור וראתה את הנער שעמד שם,הוא היה נאה וגבוהה,קצת יותר גבוהה מריקה.
"אז השמועה נכונה"הוא חייך לריקה."איזה שמועה?"שאלה ריקה בסקרנות,ריקה הייתה סקרנית על כל דבר,בין עם הוא מסוכן או לא,היא רצתה לדעת.
"הנבואה,נכונה..."הוא אמר ונעלם לתוך החשכה.'מעניין למה הוא התכוון'...