השנה הזאת התחילה אצלי בסימן שאלה.
בחוסר וודעות המעצבן הזה שמטריף לי את הדעת.
"אנחנו לא רעים ביסוד", משהו שהייתי רוצה להאמין בו.
אז איך זה שאני מחפשת ולא מוצאת?!
ורק שהכל יירגע פה במדינה הזאת. יש בה עוד כ"כ הרבה ילדים שעתידים להפוך להיות הורים, ביזנסמנים, ובכלל אנשים מדהימים שכל חייהם עוד לפניהם.אז רק תשמור עליהם ה' ותחזיר אותם הביתה.בעז"ה ננצח!וכמה מוזר. אני לא יודעת אם ראיתי באמת את מה שראיתי באותו הערב..או שאני שוב אוכלת סרטים. אני חייבת לדעת.
כמה שהכל נהפך להיות סמלי כ"כ בחיי לאחרונה.
אני עדיין נתקלת ב"מקרה" באנשים יומיים-שלושה אחרי שיצא לי לחשוב עליהם. גם אם הם חיים בבית שמש..
אני שמה לב כמה קיצוניות כביכול היו ה3 שנות תיכון שלי.
כמה כל שנה אופיינה בצורה אחרת לגמריי, כמה בכל שנה היו בי שינויים כאלו גדולים שלפעמים אנשים לא זיהו אותי כבר לא בחיצוניות ולא בהתנהגות..
אומנם אני הכי מבסוטה בעולם שאת היסוד שהיה בי תמיד נשאר אצלי ושיחק תפקיד, למרות שלא חייב תמיד להיות דומיננטי.
היסוד שמכיל את אותה הילדה המטורפת שמסרבת להתבגר, ומסובבת את כל העולם (:
ישנם דברים שלעולם לא משתנים.
אחרי נסיעות מרובות באוטובוסים מדי יום והסחבות עם תיק כבד במיוחד שלפעמים מצטרפת אליו גם איזו בזוקה כבדה לא פחות (ככה אני קוראת לגליל השחור הגדול שבו אני שמה את הסקיצות ואת הסרגל הענקי שלי..)
הבאתי עצמי למסקנה -
איך זה שעדיין לא עלו בנאס"א על אימון שיווי משקל של אסטרונאוטים באוטובוסים ציבוריים?!?
תחשבו על זה רגע..ברצינות.
איזו מבסוטה אני מיום קניות. גם קונסילר, גם ג'ל רחצה לפנים, גם דיסקים חדשים של DVD ועוד כמה דברים ללימודים, גם 3 חולצות חדנדשות וגם, הדבר הכי חשוב - מסך 22" דק וחדש למחשב!
וווויייייייייייייייייייייי...............
מקווה שבקנייה הבאה אני אקנה גם מחשב חדש ואני מתה גם לאיזו מצלמה חדשה ואפקטיבית יותר..
משהו נחמד שאבא מצא באינטרנט-
משהו נחמד שאני מצאתי באינטרנט-
משהו נחמד שידיד מצא באינטרנט-
וככה ביליתי את ה5 בינואר-
והריי ילדת היומולדת, לודוסקין שלי, חוגגת 19, עם מתנת היומולדת שאגב אני הכנתי.. (:
חברים הכי טובים.
לודה ואנדריושקה.
פה גדול!
אי אי אי!
והנה כבר אני מככבת..
ונחזור שוב לאחר ה......פיר-סו-מות!
(:
טובים השניים מן האחד.
ארץ הננסים-
איפה גוליבר, איפה?!?
מישהי כאן צריכה ללכת לדגמן או משהו..
היה שם איזה חתול אחד מוזר שנתקע על המקום במשך איזה 10 דקות, בנתיים חצה איזה אחד אחר שחור מולו..
רצועת עזה ממש הא?
ואחרי צילום של כ"כ הרבה תמונות, שטותיות ברובן, כך סיימתי את יום שני בדרך חזרה הביתה-
קצת יותר פרטים על התמונה -
זהו כביש סמוך למצבה שבראשון. כל ההמולה והאמבולנסים והניידות שם, זה בגלל מישהו ספציפי אחד שהחליט לבדוק איך נראית הרצפה מגובה 5 קומות..
זה משהו שבכלל לא מתקבל אצלי על הדעת.
בכל אופן, הייתה מצלמה - היה הצורך לתעד. אז תיעדתי.
ממש יס דוקו.
זה כבר היה בהמשך השבוע. חלון ראווה של "ורדינון" אם זכור לי נכון. קניון בת-ים..
וזה היה איפשהו באמצע שיעור תכנון אדריכלי עם אליעזר.
לא מכירה אותה P:
בהמשך אותו היום קפצתי לבקר חברה טובה בדירה חדשה שהשכירה קרוב לים, בבת-ים!
את לנקה קצת קשה לראות אומנם, אבל מי מבין השתיים אני כנראה שאין צורך להסביר..
והנה לנצ'יק
חח.
מתלהבות מזה שיש לנו את אותה המצלמה עכשיו. למרות ששלי קצת יותר ישנה.. P:
בובה מעולפת! שמישהו יזעיק אמבולנס ומהר!
וזאת ניקול.
כן. איכות קצת מכאיבה בעיניים..
וזאת ניקול אחרי מקלחת כבר..
נכון שהיא מדהימה? P:
חח.
עוד באותו היום (חמישי), כשחזרתי הביתה דרך גינה ליד הבית..הבחנתי בתחת עירום משוטט לו בין השיחים שם כשקור כלבים בחוץ..
לאחר שהבחין בי, נמלט משם עם הידיים שהסתירו את האיברים ההכרחיים..
זה היה בהחלט משעשע! אבל לא יכלתי לתעד דבר אבסורדי שכזה...
שישי-שבת עברו אצלי במן באסה-ריק-מוזרים שכאלה.
הבוקר. קצת מטושטש.
חביתוש! (:
אמא קטנה ויקרה שלי.
אני,
ועוד כמה אפקטים.
.
אז אחרי הצפה בתמונות וצנזורה של תמונות פאדיחה מסויימות (כן. יש יותר גרועות מאלו!) ואחרי שהראיתי את עצמי כמעט בכל מצב צבירה אפשרי..
הנה משהו נחמד לסכם איתו-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
