כינוי:
Luny. בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2009
אהבה אין, כולירע יש.
או שמא עליי לאמר - שפעת חזירים?
אומנם לא יצא לי עוד להתקל בספר, בנתיים יש לי 3 שמנים על הדרך..
אבל זה די רלוונטי למה שעובר עליי בימים האחרונים.
הייצור
בת-ים, עירי היקרה, ברוב הודה, פארה וצבעיה, ידועה בין היתר גם כמדינת הערס הקטנה שמסתתרת בשמה (בוא תראה - יש מכות).
בתור מישהי שמתגוררת כבר כ-9 שנים בשכונת עמידר הנפוצה, צפויי שתהיה לי היכרות מעמיקה עם מדינת הערס..
אובכן, הסיפור מתגלגל לו כך-
היה היה לו זעטוט קטן שאם להתייחס למראהו,הייתי קוראת לו קוף ים ולא אחרת, אם לשפוט למה שנהפך מאותו זעטוטון מדובר.
בצעירותו היה ילד כאפות לא קטן שהיה זה מנהג להריץ עליו דאחקות.
למשהו, הזעטוט תמיד החשיב עצמו כמישהו קשוח יחסית למעמדו הנלעג.
עם השנים הוא התפתח וגדל אט-אט ובבטחון יתר יש לאמר, לייצור נלעג אף עוד יותר.
תכונת ההישרדות שלו הקנתה לו את הרגליו הפרמטיביים, מה שבסופו של דבר הפך אותו לערס קלאסי מצויי.
טבעי שהתנהגות כשלו תתאים למראהו החיצוני; מבנה גולגולת צר וקטן מימדים, מצח חשוף וגבוה, לסת נוטה מעט קדימה ותיתכן אף נסיגת שיניים, עיניים שקועות ומבט סתמי בהחלט. צוואר לא נכלל באנטומיה שלו והליכתו מדומה לזו של גבר שככל הנראה תקעו לו רגל בתחת, והרגל החליטה שנוח לה שם והתמשכנה לה היישר בין פלח שמאל לפלח ימין, בסמוך לשק שאני לא חושבת שיש צורך לציין איזה..
הטונציה שלו כשל כלב נובח מכל משמר על מלונתו, ואני רוצה להדגיש את ה"נובח".
לא אתפלא לגלות קשר ישיר בין חור אחד של האוזן למשנהו...
בוקר אחד נבח לי,"אינה, לאן את רצה?". כל דבר שיימשוך תשומת לב.
"אני ממהרת", סיננתי בחזרה וחזרתי לי אל עיסוקיי - לרוץ לכיוון תחנת האוטובוס לפני שאני מפספסת את קו 19 בפעם המי יודע כמה.
אני והבית שעל גבי, ביחד עם הבזוקה של השירטוטים. קצת מסובך הייתי אומרת..
מכיוון שאני גרה בבניין בלוק, רחב ומאוכלס - רשימת הקופים ממש לא נגמרת כאן..
יש את השכן הרוסי הערס, שזה בכלל משהו מיוחד..
אני מוצאת את עצמי מתחמקת ממנו כ"כ הרבה פעמים בשבוע שאני לפעמים עושה עיקוף סביב הבית רק בשביל לא להתקל ב"חמודהה, בואי תגידי שלווום", שזה בערך כל מה שהוא אומר כשאני רואה אותו. אה כן, יש גם את "מה שלומך?" ואז הוא פורש את הכנפיים שלו..אבל מזל שאני חלקלקה.
אתמול בלילה חציתי את הכביש בהליכה מהירה וקלטתי את האישה הזקנה שתמיד הייתה באה אלינו לבורגראנץ', מבקשת את הסטאף (כל הצ'יפסים הקפואים והראנצ'ים המאובנים למיניהם..) של סוף היום..אחרי 7 חודש, כשהייתה תקופה של חודש וקצת בארומה, הבנתי שגם שם ביקרה..
מבעד לבננות הרועשות באוזניים, יכלתי לשמוע אותה קוראת בשמי..
היא זיהתה אותי, גם בלי המדים והכובע..
זאת הייתה סוג של פאדיחה הייתי אומרת. עשיתי עצמי לא שומעת ולא שיניתי את קצב ההליכה המהיר.
הרבה מעירים לי על המהירות. להם כנראה לא הייתה אמא שהיו רצים איתה ברחובות ממהרים, עד שהכלייה כבר צועקת "הצילו!" מרוב הכאבים.
אפרופו ייצורים,
המבצע החם שהרטיט את דעתו של עם ישראל-
כפי שכבר הופץ המבצע המדובר של סלקום 1+1 בכל רשת קניוניי עזריאלי,
בתור לקוחת פלאפון (אלה שמזיינים המון בשכל) ועובדת בקניון עזריאלי, דבר אחד עומד בפי-
ארורים אתם סלקום!!11@$@%@
החנות הפסיקה להיות מחולקת לפי מחלקות ספורט, דרסי וסנטר או לחלופין - לפי צבעים..
הכל נהפך לגוש אחד גדול של ערימות בתאים, בפינות, בקופה, על הראש של המוכרים..ואת הסטנדים של התכשיטים שמו בשורות ליד הקופה, שהלקוחות ספק בני-אדם ספק חיות האלה, יעמדו בתור לשם שינוי..
בשתיים מבין ארבעת המשמרות של תאריכיי הSALE שיצא לי לעבוד בהן, הייתי אמורה לעמוד בטלפון ולבדוק בתדירות של אחת לכל 2 שניות בממוצע מידה חדשה כל פעם לפרה אחרת..כמעט יכלתי להרגיש את המוח מתחמם ונוזל מהצדדים מרוב העצבים.
ככל שהמשמרת התקדמה, הצטמצם הרווח ביני לבין הלקוחות שמחכים לתורם. בסופו של דבר הם כמעט עמדו לי על האף..
זה היה כ"כ גרוע!
בין המשמרות, ללימודים, לנסיעות שתופסות כרבע מהיום היקר שלי, משימה חדשה הצטרפה לכל שאר המטלות שכאילו כבר לא היה די במה שיש..
הקיץ מתוכננת טיסה לשבועיים עם אמא לחאחלנדייה.
ארץ הבניינים המתפרקים וחושפי הברזלי זיון, ארץ המזרקות שלעולם לא משפריצות מים, ארץ הפילמניקי בשמנת, ארץ תחנות הדלק ביחס של 3 ל1 לעומת בתי המגורים, ארץ הסופרים עשירי גבינות ונקניקי סלמי והגלידות בגביע שאני טורפת 3 פעמים ביום, ארץ הסמטאות החשוכות. טוב, אני חושבת שהרעיון די ברור..
עליי היה לנסוע ולחדש דרכון ישראלי שפעם אחרונה שהשתמשתי בו הייתה בכיתה ט', ולחדש דרכון אוקראיני שפג תוקפו גם כן..
ובכלל לא היה לי זמן לקחת את השעון דיגיטלי שזכיתי בהגרלה בויזה מסניף הדואר. הלוואי והייתי זוכה ב50 מיליון. מה אני אמורה בדיוק לעשות בשעון מעורר?!
או לסרוגין, לקחת את התעודת בגרות מהתיכון, לאלף עזאזל, שסמוך לסניף הדואר. אני אפילו לא יודעת אם אני זכאית או לא..ורק המחשבה על "לא זכאית" מטריפה לי את הוריד! (עם מורה להיסטוריה ומורה ללשון כמו שהיו לי, הכל אפשרי..)
המצב קטסטרופלי, ואם זה לא מספיק, אז יש את הלימודים שצריך להספיק את הכל, להבין ולהשתדל שלא להרדם בין השיעורים, או בשיעורים עצמם.
וגם נזכרתי לפתח אלרגיה לאבק בגיל 18. יופי באמת.
הייקום מתפוצץ!!
טוב. בסדר.
אחרי נגלת העבודות הגשה האחרונות והמבחנים - חופשש!!!!!!!DDD;
NOT.
בבוקר, כשנסעתי בדרך למכללה.
"אוהבת קטשופ?
יש לי נקניקייה."
וזה לא רחוק מהשגרירות האוקראינית בת"א, רח' ירמיהו.
"שרה טבעות".
אחלה שם לחנות!
הופתעתי לגלות שמקומות הבילוי אצלנו בעיר שמים את אלה של ת"א בכיס הקטן כבר. זאת עובדה משמחת (:
היה ממש טוב וטעים בפראגה הקטנה!
שיהיה רק שבוע טוב ונטול שפעות חזירים,
אויינק! אויינק!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
