כינוי:
Luny. בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2009
 ועוד קצת זיוניי שכל... למה לא?
אורנג'?
אורנג' זה כתום, וכתום זה צבע חזק, שמח. כתום זה צבע אופטימי.
וזה בדיוק כמו החברה - הם תמיד משאירים אותך אופטימיים לגביי המחירים שלהם.
סלקום...
סלקום סגולים.
וסגול זה הריי צבע עז, מיסטי ומלא מיסתורין.
וככה זה איתם בסלקום,
אתה בחיים לא יודע איפה אתה נמצא..
ופלאפון למשל כחולים,
וזה כל-כך ישראלים, עם ראש כחול, כחול כמו הפורנו שהולך בכנסת כחול.
וזה מה שהחברה הכי טובה בה - בזיוניי שכל!
ומירס....
מירס סטלנים ירוקים, תמיד. שלווים וכל הסרט הזה עובר להם באיזי..
אז הבלוק (כמובן של מוטורולה..) שבק חיים - אז בקטנהה...לא נורא, לא קרה שומדבר..
אני למשל יודעת איך פלאפון תפורים עליי P:
ופייסבוק זה לגמריי הודו...
אתה נמצא בסוף העולם שמאלה ולא מכיר אף אחד שם, ופתאום צץ לך איזה אחד שלמדתם איתו פעם בחטיבה ואז כל התיכון בכלל לא סבלתם אחד את השני..ועכשיו אתם פתאום סחבקים ומתים על התחת כל אחד של האחר..
"הא אחיי!!!"
"הא אחייי!!! בוא'נה, איזה כיף לראות אותך פה, שיאאאאללה!.."
אין. חיי כמו השיר Ironic. פשוט תפווור עליי!
היום חזרתי בבוקר, עם סגירת מעגל ענקית מאחוריי, ואולי גם מלפניי..לא יודעת, הימים כבר יגידו את שלהם..ואני מדברת פה על איזה 7 שנים כבר.
עשיתי את כל הדרך הביתה עם חצאית סופר מיני, נעליי עקב מפגיניי נוכחות, וכמובן איך אפשר שלא לציין את הגרביון ה(אחושרמוטה)קרוע..
בדיוק כמו איזו זונה שיצאה לחפש את הלקוחות הפוטנציאליים שלה..
המעיל והמפתחות בכלל נשארו באוטו..סאמק.
חע. בדיוק לפני איזה שבוע, אולי יותר, נסעתי עם חברה למשמרת..
וכשהאטובוס עבר את התחנה מרכזית (אפשר גם לקרוא לה טרמזית..) וקצת לפני עזריאלי, הבחנו באחת עומדת שם בקור הזה..
אבל כבר יותר מקצועית ממני, שנים היא בזה כבר..
היא לבשה איזו מפת שולחן של סבתות סרוגה בצורה הכי גסה שאפשר, ובאדום.
היה אפשר בקלות לראות מה העניינים שם מתחת. יעני הצצה מקדימה.
ועל הרגליים שלה היו בכלל מן תחבושות לבנות שכאלו, לצערי גם הדימיון הנורא מפותח שלי לא נותן לי את הכלים ואת התיאוריה שתמצא לי הסבר איך לעזאזל הגיעו אצלה התחבושות לשם?!?
ונעליי עקב ומעיל זה ברור כבר.
אני עייפה. כמו תמיד מבולבלת ואולי אפילו קצת מאוכזבת, שגם זה אצלי קורה לעיתים דחופות בשנה-השנתיים האחרונות..
מוזר שלא הרגשתי את הזיקוקים והצמרמורות שהובטחו לי בחלומות, אבל אני לא מצטערת על שומדבר. טוב, אולי דווקא כן, אבל ממש קצת.
וזה באמת מוזר איך פתאום הכל ככה חוזר אליי...ואחרי ציפייה של שנים.
ואני דווקא לא מדברת ספציפית רק על שישי האחרון..
אז אולי באמת...
הלוואי נו. (:
אדוניי, אולי תסדר ככה בזרימה את החיים המבולבלים האלה שלי קצת?
בבקשה?
הכל שטויות. דברים מסתדרים לי מצויין פשוט.
אני מרגישה עגולה..
חח.
אדיר.
Life is made of many that gives you much so you couldn't even give it a number..
'Cus good things just don't have a price
But feelings.
| |
תפוס ת'כלה
אני מאותם אנשים שההצתה שלהם כל כך מאוחרת שהיא נזכרת להגיע רק לקראת שינה.
כל הרעיונות הגדולים לפתע מתגבשים יחדיו רק כשהבית שקט ודומם..טובנו, לא כ"כ.
למרות שאני לא בדיוק הולכת לישון הלילה.
אז במכללה העלילה החלה מעט להסתבך לה, החומר החדש נקלט בצורה כבדה מדי בראש ויש לי מן נטייה דפוקה כזאת לאחרונה לא להתעורר בזמן בבוקר. ואז זה מתפתח ללאחר בשיעור שלם או להברזה.
ופרט למכללה אז גם בעבודה-
למנהל שלי יש בדיחה חדשה. מהיום ימי גיבוש זה חובה.
וכמובן שלא באתי. אבל לא בגלל הפרנציפ. סתם כי כבר קבעתי פגישה לפני שבכלל ידעתי על הרעיון של יום גיבוש בימים הקרובים.
באחת המשמרות אני והבנות יירדנו למטה להחליף בגדים וכשחזרנו למעלה, הדלת מבפנים כבר הייתה נעולה ואף אחד לא ענה לטלפון.
ככה שיצאנו מהיציאת חירום והמפתח נשאר אצלי להחזיר ליום שלמחרת.
וכאילו שלא הספיק כבר זה שהוא איחר איזו חצי משמרת..
שיייייאללה איתו.
באחד הבקרים, כשירדתי בתחנה ליד המצבה בראשון, עמדתי וחיכיתי לי עם כל הבית הנייד שלי שנסחב איתי על הגב+אותה בזוקה שחורה של השרטוטים, בשקט על המדרכה..
כשלפתע, ספלאאאש!!
זרם עצבני של מים ישר בתוך העורף שלי!
לקחו לי שתי שניות בדיוק לקלוט שאני לא הולכת לצאת יבשה כ"כ מהחווייה הזאת ולזוז מהנקודה הרגישה ההיא.
אני מסתובבת ומה אני רואה? את הפאקינג ממטרה המזדיינת הזאתי משפריצה הכי לא על הדשא!
וזאת הייתה הברקה כזאת של איזה 2 דקות עד שכל הממטרות נכבו חזרה..
בעודי מתייבשת וצוחקת על עצמי (כן..כן..) אני שמה לב איך לאף אחד ממי שעמדו ליידי בתחנה, זה בכלל לא הזיז את הנחיר הימני אפילו.
עושה רושם שגם מטאור לא היה מזיז.
איזה מתים כולם, אדוניי..
אני כבר הייתי מתגלגלת מצחוק במקומם. 
היום כשתליתי את הכביסה וכמובן שהסתכלתי תוך כדי מהחלון, אז הבחנתי בשכן המוזר שלי, הוא וכל צבא הפינצ'רים שלו.
לזוג הקשישים שמתגורר בכניסה הראשונה של הבניין שלי, יש תחזוקה של 6 פינצ'רים קטנים וצווחניים ביותר.
ממש פארודיה לשלגיה ושבעת הגמדים. עם כמה שיפוצים בדרך..
והוא הולך לו, מעיף איזה מבט אחורה ככה..לראות שכולם בעניינים ואף אחד לא סוטה מהדרך..תוך כדי, איזה פינצ'ר אחד אמיץ מזנק מהשורה לצווח קצת על איזה כלב מסכן שעבר באיזור, וחוזר לו אל הבעלים עם מבט מורם ומתחנן, "בחיי אבא, אתה לא גאה בי?".
ואז הם מגיעים לחומה נמוכה, והוא לוקח אחד אחד ומרים למעלה..ממש ככה.
כמה חבל שלא תיעדתי דבר שכזה על וידאו.
פרט לעבודה וללימודים, ולשגרה המאפנה הזאת שלי, התחלתי קשר חדש..לשם שינוי הפעם לא סירבתי ונתתי לזה הזדמנות..
אני לא אפתח תקוות אבל שווה לנסות.
וד"א,
Yes Man
אחלה סרט (:
אז מה...בחירות?
נדמה לי שאני הולכת על הירוק.
סופ"ש לוהט שיהיה לכולם!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
