כינוי:
Luny. בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2008
החיים - חלק ב'.
יום ראשון - אחרי שבת דלה ממנוחה ועמוסה בשירטוטים ("תחביב חדש"), הייתי צריכה לחזור מהר לכושר, ואיך עושים את זה?
דופקים המשך רצוף של 3 משמרות אחרי 2 של מוצ"ש.
מיד אחרי המכללה, תפסתי קו 201 לכיוון תחנת הרכבת - לתפוס רכבת. "מירוץ תופסת" של ממש.
עם תחילת המשמרת, הבחנתי בבחורה לא מעניינת בצמוד לבחור ש"נראה טוב" לא מספיק חזק להגיד עליו. אומנם קסדת אופנוע, זקנקן מוגזם מידיי ושיער פרוע עומד באוויר זה כבר יותר מידיי..פוזה. רק תווי הפנים פה שיחקו את המשחק.
והם באמת שיחקו אותו אחרי שקלטתי בהן משהו מוכר...מוכר בצורה מפגרת, מפגרת כמו האקס האידיוט שלי
תוך כדי פיזור ערימות בגדים באיזור הDressy ליידם, בצורה הכי לא שקופה בעולם, אני מחליפה איתו מבטים מוזרים והזויים בניסיון להבין אם זה הבנאדם או שזה סתם חיקוי טוב מאוד שלו..
בכל אופן, לא לקח הרבה זמן לצמד חמד לא להשאיר עוד זכר בחנות ב5-10 דקות הבאות.
מי שזה לא היה, אני הגעתי למסקנה שכמה מבסוטה אני מעצמי שהדבר הזה כבר לא חלק מהחיים שלי.
ואני מטומטמת שהגעתי למסקנה הזאת רק עכשיו!
יום שני - כשהייתי עוד צעירה, בערך בת 13...(היום אני זקנה בת 18. סתם), הייתי נוהגת לראות בערוץ 2 את "עבודת בית" עם המנחה הבלונדינית החמודה ההיא. למישהו יצא לראות את זה כבר פעם? אחלה של תוכנית.
בכל אופן, יצא לי להתקל בה במקרה, מגששת בין מעילי הגשם במטרה למצוא משהו שיעניין אותה.
אז אחרי כמה בירורים אם הכל בסדר, הייתי חייבת להגיד לה שיש לה תוכנית להיט מאילנית, והיא חייכה את החיוך היפה הזה שלה ואמרה תודה. חמודה .
וליהי אלון במציאות, נראית כאילו הג'ינסים של מנגו נתפרו בשביל הפיגורה האישית שלה מרוב שהם יושבים לה כ"כ טוב על הישבן.
כפרות.
בקיצור, אחלה של לקוחות יש לנו במנגו.
יום שלישי - היום הזה היה מעניין בהחלט..
בתור אחת שנוטה להצחיק כל מה שזז (ברוב המקרים) ודי להיות בסדר עם האנשים, יצא אפילו לי להסתכסך עם אחת המוכרות הבעייתיות בחנות, זאת שכולם שונאים ומייחלים לרגל שלה להתקע באסלה או דברים בסגנון..
בקיצור, האישה הזאת חב"סניקית רצינית.
וואו, זה היה אחד הדברים המצחיקים באמת..
ד"א, חב"סניקית - קיצור חדש של מארי שאומר "חיה בסרט'ניקית".
יום רביעי - יוצא לכם שאתם פוגשים בנאדם לראשונה וחווים את הדה ז'ה וו של הלייף?
"פאק, הוא ממש מזכיר לי את X...מעניין מה היה קורה אם שניהם היו נמצאים באותה הסירה..האם היקום היה קורס?"
אני לא יודעת עד כמה זה טוב או רע, אבל הרושם הראשוני הזה ממש עשה לי חשק לרצות להכיר עוד קצת ממנו..
יום חמישי - סיימתי את הפאקינג פוסטר של אלכס לאלף עזאזל!!!!
עם כל התיכנונים של להביא לו אותו לפני סרילנקה, לא יצא..ואחרי זה גם לא יצא...אבל לפחות ליומולדת 21 אפשר לעשות משהו מענין. כמו להביא פוסטר של באגס באני אחד על גלשן בתוך צינור מטורף, עם משקפי טייסים ופייסל ענק בין האצבעות..
ד"א,
איך?
יום שישי - רפונזל חגגה 18.
היה טעים..אבל ציפיתי למשהו קצת אחר...
זאת הבאסה כשאתה מביא אנשים מרקע הכי שונה ליומולדת שלך ואין ביניהם בכלל קשר. אומנם אני מכירה שם כמעט את כולם, אבל עם חלקם כבר ממזמן הפסקתי לצאת כי אני אוהבת אנשים בסגנון שונה, כמה שפחות מסכות, אבל כמה שיותר צבעים.
וביותר פשוט..
אבל דבר נחמד אחר קרה..שאני לא אפרט עליו .
שבת - מה כבר?
משמרת, אני מניחה..
שיאללה, איך שהזמן הזה טס לי, לא רוצה.
הלוואי והיה לי חודש של חופש מוחלט, שלא כולל עבודה ולא כולל אנשים, אבל אפשר לקבל משכורת סתם ככה, למה לא?
ואולי רק ככה באמת באמת הייתי מספיקה הכל-הכל לגמריי עד הסוף. דברים שנמתחים אצלי לתקופות שלמות.
אבל בסדר, מסתדרים..צריך להתגלגל הלאה.
וזה לא חייב להיות בתוך יריעת נייר של OCB.
אני כבר מתגעגעת אליך,
קיץ.
| |
הרשו לי להכיר לכם טיפוס שקרוב לוודאי רובכם מכירים, אולי אפילו יותר טוב מאת עצמכם -
זה בעל רוח לחימה, מחלק פקודות יממה עגולה כל השבוע, בדר"כ כבר עברתם את הגובה שלו - אבל זה עדיין לא מונע ממנו להמשיך לעצבן, משתמש במילים שלכם נגדכם, מתחצף ובמרבית המקרים שאחרי ש"תבזבזו" את זמנכם - זה לא לא ייבוא לכם בטוב ( אלא אם כן אתם נזקקים להלוואה קטנה או לנשיקה על הפצע במקרה ואתם עדיין בני 5..מה שאתם לא. אחרת לא הייתם מצליחים לקרוא אפילו את הכותרת, במידה והייתה כזאת  ).
אז נכון, הטיפוס הנורא מוכר הזה הוא בעצם, איך לא - אמא יקרה.
במקרה ולחלקכם לא יצא לחלוק רגעים נבחרים עם אמא שלכם מכל סיבה שהיא, במידה מסויימת אתם פשוט ברי-מזל!
בשבועות האחרונים יצא לי ולאמא שלי להפגין אהבה שלנו אחת כלפיי השנייה כ"כ הרבה שהיא כבר התחילה להשפך מהאוזניים (ולהמיס את הרצפה..) והאהבה הזאת מתבטאת בעיקר בזה שאני חוזרת הביתה אחרי יום ארון במיוחד שזה בדר"כ קצת לפני חצות, שבוזה מעייפות, וברגע שבו שרוכי הצפרדעים שלי עולים על מפלס 6.00+ (זה משהו של אדריכלים..עזבו, לא תבינו.) קירות הבית עומדים דום לרקע צרחה שבוקעת מפי אמי ואומרת "אינההה!!!".
משהו שעושה לי חשק אדיר לזרוק לה פיסת קליפת פרי שתדבק לה לענבל ותגרום לה להשתגע, ואולי אפילו לשתוק!
כמות הדברים שהיו עליי להספיק לחופש עשו לי חשק למריתת שערות, בעיקר כי את חלקם בכלל עוד לא הספקתי.
הכל פלוס למטלות הבית של אמאל'ה שתמיד "צצות" להן משום מקום, ככה..פתאום.
העיקר אני זאת שלא עושה כלום בסוף.
אבל פעולת הנשימה אף היא מכניסה קלוריות לגוף וגורמת למחזור האנרגיה בגוף!
אני כן עושה משהו!!!
ועכשיו ברצינות..
כמובן שבסוף, כמו ילדה טובה של אמא, אני זאת שתשטוף את האמבטיה, וזאת שתנקה את הכיריים ותצא החוצה לסיבוב עם הכלבה..
ובדיוק כשלא ייבוא לי בדיוק לצאת מהבית במצב צבירה בן-אדם, אלא בתור מישהי שנראית כמו אחת החבר'ה של האברבנאל עם איזו פיג'מת טאזמאניה, ייצוץ משום מקום השכן המחוק שלי מהכניסה ליד, ברגע הכי זוהר בחיי.
זהו רבותיי, חוק מרפי הנכבד.
לפני שישי של איזה שבועיים או יותר, כשהייתי עסוקה בפרוייקטים והחלטתי שזה יהיה יאה לי להשאר הפעם בבית לטובתי, בחר מר.מרפי לבקר איתו ויחד איתו עוד 7 אנשים שנאלצתי לסרב להם בזה אחר זה ולהסביר שאני עסוקה הערב. שיא חדש גם בשבילי!
ואותו שכן, ממש כמו הסבא הזומבי של טומב ריידר..
יש ממש דימיון כמעט ברור לחלוטין בין הסבאל'ה עם מגש ספלי התה המשקשקים שרודף אחרי לארה קרופט כל המשחק לבין השכן בעל צמד העיניים האדומות ואוצר רחב ידיים של מילים מיותרות.
הייתי נוהגת לסגור את הסבא בפריג'ידר כדי שיפסיק לרדוף אחריי הבנזונה.
רק כמה חבל שבחיינו הריאליים אין כאלו פריג'ידריי ענק לכליאת שכנים עלוקות הרחק מהעין, וחבל.
אבל "חבל" אומרים על מי שמת, ו...חבל!
על סמך שורשיי האוקראיניים-רבע רוסיים, מחובתי הגנוקולוגית להפעיל את חוש האלכוהוליזם שבי. אוקיי, זכות.
לאחר יום עבודה לא מעייף במיוחד, ביום שני שעבר, הוחלט לשבת עם ידיד טוב על איזה בקבוק קוניאק טוב שהרבע הרוסי שבמשפחה הכין כמנהגו - סבא שלי המוכשר.
אצלנו בבית היו 4 בקבוקיי קוניאק מלאים בארון, מה הסיכויי כבר שיבחינו באחד חסר?!
בדרך להרמת האחוז הגבוה לחיים-למשה-לדוד, לא התנגדו עוד כמה חבר'ה ישנים להצטרף שממש במקרה יצא לי לפגוש בהם.
הביתה חזרתי ב6 לפנות בוקר בריצה סופר מהירה יחד עם חברתי על 4, עד הבית, ביורה הראשון.
לקחה לי משמרת ערב שלמה להתאפס מאוחר יותר באותו יום שלישי..
יצא לי גם לחגוג על חופי טובגו עם חברים עשור שני לאחד הידידים מרחובות.
וצמוד לצ'יפסים וצלחות עם הקצפת בתוספת עוגות וולקנו חמות ואיזו בירה קרה אחת או שתיים לקראת הסוף, היה ממש אחלה לחזור הביתה לרקע הGOLD של ABBA.
יום שישי היה מקווץ שרירים של ממש וגם משעשע לא פחות.
וככה פחות או יותר יצא לי להעביר את סוכות, פרוייקטים, השלמת שעות שינה, יציאה פה, עבודה שם..
ובזאת אני מכריזה על תום ימי הג'ינג'ר שלי!
התכוונתי לשיער..
כיאה לכל תקופה חדשה אצלי אני נוטה לשנות משהו בשיער..הפעם זה חום כהה. אומנם עדיין נשאר גוון אדמדם שצריך להפטר ממנו.
אומנם אני שוקלת לגזור אותו עד לכתפיים בזמן הקרוב.
לנוף הקרמיקה הלבנה והמשגעת של חדר המאבטיה..
למות.
באמת למות. 
מעניין מתי רנסאנס הבלונד יגיע...
אז עד לפעם הבאה, שיהיו לנו אחלה ימי חול ובילויים פרועים מידיי פעם לפעם לצד איזה משקה אהוב כמו שצריך..
הייתי פה,
אינגריד.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
