|
כינוי:
Luny. בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2008
S.O.S
המחצית הראשונה עברה בשלום..
המורים מבסוטים עליי. אני מבסוטה עליי. וגם עליהם. 
בעבודה מסתדר הכל..המנהל החדש דווקא בכלל לא רע. למרות שבהתחלה לא הרבה אהבו אותו, אבל סכ"ה, הוא עושה את המוטל עליו כמו שצריך. וכל הכבוד לו.
פרט לדברים המשמחים, יש את הדברים המשמחים קצת פחות..כגון..
סתם.
למשל, להשאיר את הנייד לבד באוטובוס ורק כשיורדים מהאוטובוס נזכרים לבדוק מה השעה..
מאוחרת, כנראה.
"דן" 40 ארוך.
8 חודשים עם הנייד הזה. 8 חודשים של מספרים שהתעדכנו, קבצים שלא הספקתי להעביר..דברים מפלילים..חח..
ועוד ועוד..ועוד עוד עוד עוד!
הכרטיס 4 ג'יגה זה עוד שטויות..
בכל אופן, בנתיים ניתקתי שיחות יוצאות משם ליתר בטחון, ומחר תשאר לי תקווה אחרונה שאולי הסדרנים ב"דן" ימצאו זכר לנייד שלי..
יאללה כבר.
לעזאזל. כ"כ חפרתי להם שם שעברנו עם אבא שלי קורס מזורז במחזור חיי האוטובוס. משהו שלא ילמדו בתיאוריה.
היו שם עשרות מאות אוטובוסים עם מספרים דלוקים.
עכשיו, להוסיף לזה גם את אלה שלא דלוק להם המספר, ועוד את האוטובוסים הקצרים..ועל החניון של "אגד" מעבר לחומה אני כבר לא מדברת בכלל.
האבדון באמת ביאס לי את הסבתא של המצב רוח..וכשאין מצב רוח, יש חשק עז לישון.
לפחות הספקתי לעדכן כמה אנשים לגביי המספר העדכני שלי, גם משהו. ויש עוד רשימה ארוכה לעדכן..לפחות מהאלה שקיימים בנייד הקודם בספר טלפונים.
לא רוצה להודות בזה, אבל הייתי תלוייה הרבה בדבר הקטן והמצלצל הזה..
 נשאר רק לבכות. אבל בנתיים נתאפק.
יהיה בסדר.
הספקתי לפחות לחדש קצת את העניינים בראש. וגם על הראש..(:
ועדיין, שינה טובה לא תזיק לי אחרי 3 שעות שינה ביום בממוצע בטירוף הזה של שבוע שעבר.
נשפכה לי קצת חביתה על הכיריים שלא הספקת לנקות..
אז אבאל'ה החליט שזה אומר שצריך לרדת על הבת שלו..
אז כן, אני לא יודעת להכין אוכל. אני אפס בלי מקל. אני חסרת תועלת. אני בת שצריך רק להתבייש בה ולא יצא ממני כלום בחיים.
מה שכן, אני באמת צינית. עובדה שעזרה לעצבים שלי להישמר המון ב9-10 שנים האחרונות עם המערכת אוהבים של ההורים שלי שצריכה אשפוז במחלקת לנפגעי נפש בהקדם האפשרי..אחרים היו פשוט מתחילים לחתוך ורידים כבר. מזל שאני לא כזאת.
רק שייזכור לבוא ולהגיד לי את אותן המילים בעוד 10 שנים, כשיהיה לי כבר משרד משלי פלוס בעל פלוס ילדים ואולי אני בעצמי אתן לו איזה שיעור או 2 באיך להיות הורה טוב..
כי לגעור במישהו זה ממש לא נקרא "ללמד".
העיקר איתי אי אפשר לדבר..
אני אתאפק ולא אקרא לו בשמות. חבל.
עוד שלב בחיים. נעבור גם את זה! 
הגירסה הכי שמייחה מבין ה3 שאני מכירה ל"מכתב בבקבוק".
אז שיהיה חנוכה שמייעח לכולם!
Peas & Love.
| |
Cus it feels so empty without me'
כשבא דצמבר - באות כל המחלות.
יש כאלה שהן הספיקו לבוא אצלהם כבר קצת לפני..
אני, בגלל השגרה הלחוצה כטמפון שלי, חייבת להשאר תמיד על הרגליים. לא רצתה בזאת יד הגורל, אז חטפתי וירוס.
אתמול נראתי כמו השיבה מהודו - אף אדום כשל סנטה קלאוס, פרצוף חולה On the face, שיער מקורזל ומבולגן וצעיף סטלנים.
היה רק חסר לי איזה פייסל מטורף בין האצבעות.
אם חושבים על זה, לא חשבתי שאומר את זה מתישהו, אבל בא לי הודו.  נדוש לא נדוש..וואלה מרתק לי מקום אחד.
באמצע המשמרת, עומדות אני ועוד שתי בנות (נסטיה ולנה) ליד ערימת בגדים זמינה לקיפולים, אמינם ברקע ואני ולנה מזמרות לנו בקוליי קולות..
נסטיה -"נו, עוד פעם את מזמרת, עוד הפעם היא מתחילה איתי לנה.."
אני -"אוו..אני מתחילה איתך נסטיה?" תוך כדי שאני נמרחת עליה ואנחנו מתחילות לצחוק עוד יותר.
פתאום אמא שלי נכנסת לתאים ותולה לי איזה קולב על המכנס.
"או, שלום אמא."
מצחיקה.
הלכתי לאסוף את אח שלי מההסעה, אז זרקתי על עצמי את מה שבא ראשון לידיים והכי מהר ללבוש - קפוצ'ון פוקס ירוק ומכנס טריינינג כחול. לקחתי את הכלבה שלי איתי ואת המטרייה.
בנתיים כשחיכינו לבוא המשיח, בגשם (אומנם לא זלעפות, תודה לאל) כשמסיינייה (הכלבה שלי. לא החברה הלסבית שלי או משהו כזה..למי שתהה) יושבת על האדמה בין הרגליים שלי רועדת מקור..ושתינו תחת מטריה אחת, משובצת בירוק וכחול.
"איזה יופי המטרייה מתאימה לבגדים שלך" אמרה עוברת אורח.
כשחזרנו, אח שלי התחיל לזמזם את איזור הדימדומים.
לאן הגענו?...
בא לי ברזיל. בא לי הודו. בא לי חיפה. בא לי להצליח בלימודים. בא לי לעשות ג'ובות בעבודה. בא לי לפרוח. בא לי פאקינג קיץ אבל בא לי גם על עוד גשמי ברכות. בא לי להיות מאוהבת. אבל גם נאהבת. אבל שזה יהיה משהו שאני רוצה בו ולא איזה סתם. בא לי לחזור להרגיש בבית. בא לי להתפוצץ מצחוק. בא לי נעים בגב. בא לי לגור מול חוף הים. בא לי להיות שמחה ומאושרת..
ובכלל, בא לי על עוד הרבה דברים.
הלוואי ושזה יקרה כבר יותר מהר.
בום עליי.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
