היו לי הרבה שינויים לאחרונה וכולם היו חיצוניים כל כך. שום דבר לא מספק את נפשי הצמאה לאהבה שלה. קראתי שוב היום את המילים שהיא כתבה למרות שהבטחתי לעצמי זמן רב שאני אתאפק ושאני לא אקרא אבל לא הצלחתי באמת. קראתי וקראתי שוב ועם כל מילה ירדה דמעה עד שהפכתי לברז מטפטף. כל מילה נוספת ומחשבות מילים שנאמרו ודברים שקרו רק עשו את זה קשה יותר. לא הייתי מסוגלת. ברחתי. הייתי חייבת לברוח כדי לדעת שאני מסוגלת ללכת ולהימנע ולא לתת לה זכות לקרוא את המילים שלי ואת הלב שלי שהיא השאירה מדמם על הריצפה. כמה עוד אוכל להתמודד עם זה?
לא רוצה לנצח לקוות שהיא תשלח איזה מילה ומצד שני עכשיו יש גבר אחר בליבה שהיא כותבת עליו ואליו.ואני כמו טיפשה ממשיכה לקרוא כאילו זה ישנה משהו כאילו בסוף היא תציין שהיא סתם צחקה ושהיא מתגעגעת כמו שהיא אמרה לפני כחודש וחצי במכתב במייל. בטלפון שלה הרגש דיבר אחרת.
כל המיילים והמכתבים והסמסים ואני לא מבינה עדיין למה היא החליטה לעקור אותי מחייה. עכשיו ארבעה חודשים כבר עברו ואני עדיין שם והנה תכף אלך לדודיי לסעודת ערב החג ולא בא לי ללכת ולא בא לי להיתקע בבית הזה עם אחותי כל הסופ"ש ואין לי לאן לברוח ואם כן אמצא מקום- אני לא יודעת אם הוא יהיה נכון עבורי כי מעצמי אני לא יכולה לברוח.
אם לא די בכך שעצוב לי זה היה כל כך כואב לראות את גלעד שליט מדבר בקלטת - מקווה שימצאו את הדרך להחזיר אותו הביתה בשלום.
חג שמח, אני מניחה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Angiehn