יש לי הרבה מה לעשות. אני צריכה ללמוד קצת ולסיים משימות ולדאוג לדברים ואני לא מצליחה להתרכז כי המחשבה עליה מעסיקה אותי וחברה כבר מתחילה לחשוב שאני אובססיבית. זה הזכיר את הסצינה ב"ישנן בנות" שאליס עושה מקדש לדיינה אחרי הפרידה. מזעזע ועצוב. היא החליטה למחוק את הבלוג שלה ואני מנסה להבין למה ואני מקווה שזה לא קשור לדברים שרשמתי ואני מקווה שהיא בסדר ואני לא יודעת באמת. זה היה הקשר היחידי שיש לי אליה בזמן הנוכחי ולמרות שלא דיברנו, היה לי חשוב לדעת מה איתה ושהיא בסדר למרות שפעם לא הייתי מסוגלת אפילו לקרוא.
אז כן היא לא איתי ואולי יש מישהו אחר ואולי ככה ואולי אחרת אבל להיעלם? שוב? אוף. עכשיו אין שום סיכוי לדעת ולהרגיש ו...לא יודעת להיות קצת יותר קרובה אבל רחוקה. עכשיו זה באמת אבוד.
עצוב לי מאוד ואני מקווה שהיא תחזור בה ואני מקווה שהיא יודעת כמה זה חשוב לי ושאני אוהבת
קצת נמאס לי להרגיש ככה כי נמאס לי להשלות את עצמי ואולי היא לא מרגישה אותו הדבר, הרי היא זאת שהלכה בלי להגיד שלום והיא זאת שלא רצתה ואני לא יודעת מה היא כן רוצה. אני רק רוצה את האפשרות המינימלית כרגע לקרוא את המילים שלה. כמה שהן קשות הן האמת השפויה שלי במציאות המקולקלת הזאת.
אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Angiehn