מצטערת על הפרק הגרוע,אבל תתחשבו בזה שקצת קשה לכתוב כשיש לך שפעת ואתה מרגיש זוועה.
                                             *
נשענתי על הקיר הקפוא,משהו לא הסתדר,מסיבה בלתי ברורה חשדתי שסופיה לא נמצאת כאן מרצונה,ואני לא אצל הכנסייה.
משהו המזכיר צעקות נשמע,מעומם על ידי קירות האבן העבים,הדלת נפתחה בחריק צורמת.

"עשי טובה אל תברחי,לקח לי זמן למצוא אותך"אמר אריק,"ואם תעשי את זה שוב אני כבר לא אצליח לאתר איפה את".
"שיהיה,בורחים?" שאלתי והוא רק משך התחיל לרוץ לכיוון הדלת,לא התבוננתי במיוחד בסביבתי,אל לפי מה שהצלחתי להבין נמצאנו בקומת מרתפים,לבסוף מצאתי את עצמי עומדת מול בניין גבוה עשוי שיש כחול.
"את בחיים?"שאל אריק,"כי את לא הכי נראית ככה,הם לא הבחינו שברחתי,התוכנית שלהם הייתה לתפוס אותי כשאני אנסה להציל אותך".
לא עניתי,המילים הידהדו בראשי "אל תסתבכי עם אל-מת בשם אריק...",הבנתי מייד כי לא היו אלה דיבורים חסרי פשר,אבל כנראה שכבר הסתבכתי עד מעל לראש,הוא הביט בי בשאלה,מצפה לתשובה,עצדים נשמעו מאחורינו,הסתובבתי מייד,שמחה על כך שלא אצטרך לענות,זה היה נער בעל חזות פראית מעט,ראשו ופיו כוסו בצעיף עבה,מלבד חרך צר לעיניים.
"לא מזהים?" הוא שאל ועיניו הכחולות בהירות הצטמטו בשנאה כשמבטו נח עליי,"אז אני אמורה להציג את עצמי?".
"מי אתה?ולמה אתה פונה אל עצמך בנקבה?" שאלתי,הוא נאנח והסיר את הצעיף,כעת ראיתי כי זו הייתה נערה,שיערה השחור עמד בסתירה חדה לעורה החיוור ועיניה,לקח לי כמה דקות לזהות את סופיה,"מה את רוצה?מה הקטע שאת מתחזה לנער?".
"כי אני באה איתכם,עזרתי לדפקט הזה והוא הבטיח לי שייקח אותי איתו,אני אטען שאני שכיר חרב מארץ נידחת" אמרה סופיה,"הוא טוען שהוא יתחזה לסוחר נודד כדי שנוכל לצאת בשלום מהשטחים של הכנסייה".

"בחיים לא" סיננתי,סופיה חייכה,"אל תשכחי מה עשית לי אז,העין הימנית שלי אולי נראית בסדר,אבל אני לא רואה בה,והכל בגלל המקרה ההוא,את הריי לא רוצה שאני אגיד מה בדיוק קרה שם?".
מצאתי את עצמי בלי דרך להמשיך לתקוף,אני לעולם לא אצליח להתנגד לדרישותיה כל עוד היא חוזרת ומעלה את הסיפור ההוא.
"בכל מקרה,את הריי מתכוונת להביא תועלת?" שאל אריק,היא צחקה,""אבל אני מתכוונת לעבוד כשכיר חרב,זארק לא נתן לי לנשום עד שלא למדתי לרטש אנשים".
"אז הוא אדם מעניין,אבל אם אפשר אבקש ממך לא לעשות את זה" אמר אריק,"אתן אחיות?בכל מקרה אני צריך לציין שאתן לא הכי דומות לדעתי".
"אני בכל מקרה לא הייתי רוצה להיות דומה לזאבה למחצה" אמרה סופיה בחצי חיוך,"אבל זה תלוי,אף אחד גם לא היה רוצה להתחלף איתי".
"אבל אני עדיין שמה עלייך עין" סיננתי,"השטן יודע מה עוד תחליטי לעשות".
                                              *

"אנחנו לעולם לא נצליח למלא דרישה...מטורפת כזו!" הוא אמר,ברור היה כי הוא מבוהל מאוד"זה באמת בלתי אפשרי".
"הכנסייה רוצה להמשיך לקבל את העזרה שלנו?מה אני בעצם מבקש?סך הכל לא להכניס סוחרים נודדים לכל הערים שבשליטתכם,זה לא קשה במיוחד" אמר זארק וסרק את האדם שכרע מולו על הרצפה,"או שאתה רוצה להגיד שאתם מפסיקים את הקשרים איתנו?".
"לא,באמת שלא,העיניים הכחולות הם מקור הכוח העיקרי שלנו,אבל זה יהרוס את כל הכלכלה עם נעשה ככה,אני אומר שזה פשוט בלתי אפשרי" הוא פלט במהירות,זארק פיהק,"זו הזמדנות אחרונה שלך שבה אני מבקש ממך,עדיף לך לנצל את עמדת הנחיתות שלי ולהסכים,הרבה מוטל על הכף,ראית את הנערה היפה ההיא?ברור שכן,אתה יודע מה היא  נכון?ואתה יודע מה הולך לקרות אם אני לא אצליח להגן עליה מזה,הכל הלך".
"אבל אני לא יכול!" הוא צעק וקולו עלה לציוץ,זארק תפס את אחת החרבות שנתלו על הקיר והצמיד אותה לצווארו,"מספיק עם המשחקים,עם אתה לא רוצה שהראש,הריק אגב,שלך ייתלה לקישוט אז תעשה מה שאני אומר,ואתה יודע שאני רציני".
"שיהיה שיהיה,רק תרחיק את הדבר הזה ממני" הוא אמר ושיחרר אנחת רווחה כשהלהב הורחק מצווארו,זארק חייך,הוא לא ציפה שאדם עם עצבים כאלה ימשיך להתנגד אחרי שיעבור לאמצעים יותר ריאליים,אם כי הוא נשבר מוקדם בהרבה מן הצפוי.
"תזכור שהבטחת" הוא אמר,"ואני לא רוצה לשמוע ממך תירוצים אחר כך,מעכשיו אתה בובת קש,ואתה פועל לפי מה שאני אומר,עדיין יש סיכוי גדול שאני אפחלץ אותך".