סורי שבפוסט הקודם לא עניתי לתגובות...המחשב שלי נדפק...

הפרק הזה ארוך (מקווה) וסופסוף מתגלה משו על אריק,אבל הכל מסתבך עוד יותר :)

בתיאבון.

                                                          *

מורגן,שהתגלה כיצור המזכיר עקרב ההולך על שתיים,החל להתקרב אל זארק.

"בטוח?הזדמנות אחרונה" אמרה אלינה,"מציעה לך לחשוב טוב".

"לא,זה סופי".

"חבל..." אלינה נדה בראשה בצער."ואני חשבתי שניתן לגמור עם זה ללא שפיכת דמים,אבל מצד שני גם אני יכולה לטעות".

זארק נרתע אחורנית,יצורי התהום התברכו בכוח פיזי מחריד,והוא ידע שגם עם יקבל את צורתו האמיתית לא יצליח להתמודד מול מורגן.נותרה לו רק דרך פעולה אחת,גם אם הוא לא שמח לעשות כך."שיהיה,אני חותם איתך על חוזה אלינה".

השפעת דבריו הייתה מיידית,הכל החל להתערפל מול עיניו והוא צנח על השביל.

המים בקערה חזרו להיות שקופים,אך אדוות קלושות עדיין התפשטו עליהם במעגלים,ריוון (Raven-עורב למקרה שמישו לא יודע) פרצה בצחוק."אז גם אלינה נכנסה למשחק הזה,חסר שיקול דעת מצידה,זה יקשה עליי לטווח הקצר,אבל יועיל לטווח הארוך".

"אני לא מצליחה להבין מה משמח אותך" אמרה סופיה,שתיהן נמצאו במקום משונה מעט.פלגי מים דקיקים זרמו בין האבנים שכיסו את כל השטח,דלתות אבן כבדות שמשקופיהן מכוסים רונות ריחפו באוויר,לכאורה לא מובילות לשום מקום.

"אני שמחה שרי חזר,או אם לנקוב בשמו הנוחכי אריק,ואני אארגן משהו במיוחד בשבילו" אמרה ריוון,"אבל את לא צריכה להימצא איתם באותו ערב,תשבי בצד ותצפי,זה יהיה מופע מעניין,בכמה מערכות".

סיפיה גיחכה."לא הייתי רוצה להתחלף עם המסכן,והכל הופך להיות גרוע יותר עם הוא זוכר על הקשר שלכם".

"זה לא משנה לי מזמן" ריוון קפצה מהצוק שעליו ישבה,הצעיף השקוף שעטף את כתפיה התנפנף ברוח,"בכל מקרה,זה באמת יהיה מעניין,וכדאי לך לראות".

                                                                                      *

באותו ערב חנינו בקרחת יער מוקפת אורנים מכל עבריה,התיישבתי על בול עץ ישן ובהיתי בגחלים הדועכות,תוהה לגבי אירועי הימים האחרונים.

לא זכרתי כמה זמן ישבתי כך,החושך הלך וכיסה את המחנה המאולתר ביותר שהקמנו,אפילו שוכניו הלילים של היער השתקקו,דבר מה לא היה בסדר,אך לא הבחנתי בכך כלל.

רעש זרדים מתנפצים גרם לי להפנות את מבטי,דמות שנראתה בוהקת בחשכה פסעה אליי מתוך היער.זו הייתה נערה בערך בת גילי,כמה קווצות משיערה הלבן לחלוטין נאספו בצמות דקיקות שנפלו על פניה,היא לבשה שמלה תכוולה קצרה,מעוטרת בתחרה בקצוותיה.סרט לבן נקשר על צווארה וקושט בורד מוזר,בעל גוון טורקיז בוהק.היה בה משהו מפחיד ומוזר מכדי לתארו,אם כי נאלצתי להודות כי היא הייתה יפה.

"אני מחפשת אדם ששמו ריאן" היא אמרה בשקט,"או אריק,הוא אמור להיות כאן".

"מי את?" שאלתי בחשש,היא חייכה,"לא את,ריוון,ואני חברה קרובה מאוד של ריאן".

אריק יצא מאוהל,הוא החוויר כשראה אותה,היא הרימה את ראשה,עיניה,שהיו מוסתרות עד אז,נגלו לעין,היה להן אותו גוון בוהק ולא טבעי שהיה לורד.היא הביטה בו בתמימות."רי,אתה לא שמח לראות אותי?הריי היינו כל-כך קרובים אז,טבעי שאני ארצה לפגוש אותך".

"את,איך...איך...מצאת אותי?" מלמל אריק שנראה המום ומבוהל,היא צחקה."אני אמצע את רי שלי בכל מקום".

"קטרינה תברחי,היא מפלצתית עם היא רוצה" אמר לי אריק,רציתי להתחיל לרוץ אך ריוון אמרה "ילדונת,לא לימדו אותך שלא צריך לברוח מאדם שרוצה לדבר?".

משהו דומה לחבל התלפף סביב רגלי,לא מניח לא לנוע,להפתעתי חשתי את פחדה של יוליה,שמעולם לפני כן לא הביעה רגשות דומים.

"ריוון,תני לה ללכת,פשוט תני לה ללכת,מה היא עשתה לך?" שאל אריק נואשות,ריוון נעצה בו מבט מהורהר."מנסה לעשות מעצמך אביר? היא לא עשתה כלום,אבל אתה הרבה,כל-כך הרבה שלא תצליח לשלם על זה לבד,הפכתי להיות מפלצת בגללך,ואני עוד לא מחשבת את השאר".

היא צחקה שוב,ראיתי משהו דומה לקורי עכביש נכרכים סביב אריק.ריוון הביטה בי ברחמים והתקרבה אל אריק."רי,בפקודה שלי תתקיף את שתי הנערות,את האחת עם הסימן על הצוואר אני רוצה בחיים,את זו תרצח" היא ליטפה את ראשו."ואל תעצור את עצמך".

"בשביל מה כל זה?" שאל אריק בלחש,ריוון רכנה אליו,"אני רוצה שתעבור את מה שעברתי אני,כשתסבול מספיק אני אהרוג אותך בעצמי,ואני מבטיחה שזה יהיה הרבה" היא חיבקה אותו בעדינות,"מבטיחה...".

"תעזבי אותו" אמרתי לה,הרגשתי כעס בלתי מוסבר מעתם העובדה שהיא מרשה לעצמה להתקרב אליו,חיוכה התרחב,"אני רואה שמצאת חן בעיני מישהו,אבל יש פו רק בעיה אחת ילדנות,והיא..." ריוון הרימה את אצבעה והראתה לי טבעת זהב דקיקה,ולאחר מכן תפסה את ידו של אריק,על אצבעו האמצעית הייתה טבעת זהה.היא נישקה אותו כמתגרה בי.יוליה פקחה עין אחת,"במקומך הייתי רוצה לקרוע אותה לחתיכות עכשיו,אבל לא אמליץ לך לעשות את זה אלא עם כן את רוצה למות בייסורים".

"תודה באמת" סיננתי,ריוון נראתה רגועה מאוד,היא התרחקה מאריק."רי תתקוף".

למשך כמה שניות לא קרה דבר יוצא דופן,אריק הביט בי,עיניו היו מזוגגות ומקובעות על נקודה אחת,האישונים מוארכים.הוא התקדם אליי,תנועותיו מקוטעות ולא טבעיות.

התחמקתי ממהלומה נוספת,אם כי בקושי,לאריק היה יתרון ברור על פניי,הוא תקף שוב,הפעם לא איתרע מזלי והוא שיטח אותי על האדמה,להפתעתי ריוון קפצה על ענפי העץ הקרוב,"נתראה,זו רק תחילת המשחק".

היא נעלמה מייד,אריק עזב אותי והתיישב,שולף מכיסו משהו שנראה כמו שעון זהב פשוט,"מצטער שהיית צריכה לראות את זה".

"לא אשמתך,מי היא בעצם?" שאלתי,הוא פתח את השעון."ריוון,פעם אהבתי אותה,אבל אחרי...מקרה אחד,שיכנעתי אותה לחתום על חוזה,כשהוא פג היצור גרר אותה איתו לתהום,היא צעקה שאני אעזור לה,לפעמים נדמה לי שאני שומע את זה,הייתי המום מכדי לזוז,אבל היא חשבה שלא איכפת לי,נשאר ממנה רק השעון,והוא לא עבד,אבל לפני כמה חודשים הוא חזר לפעול,מה שהוכיח שהיא חזרה,ואף אחד לא יודע מה היא רוצה בעצם עכשיו".

"הבנתי,אולי" אמרתי במבוכה,כעת הבחנתי במשהו ליד שאריות המדורה,זר ורדים כמו האחד שעיטר את הסרט ומכתב סגור בחותם שעווה,גם הוא בצורת ורד.

אריק פתח את המעטפה,והושיט לי את הנייר שהיה בפנים,נכתב עליו משהו בדיו זהוב,כתב היד היה יפה ולא היה לי ספק מי כתב אותו.נכתב שם:

זה הסוף-

של ההתחלה.

אל תאמיני לריאן,הוא יגרור אותך לקבר בהזדמנות הראשונה.