במצב שלי, כל מה שנשאר זה להתבודד, לבכות, ולהמשיך להעמיד פנים שהכל בסדר.
מה המצב שלי? אני לא יודעת כבר, אבל כל מה שאני עושה אני לא מצליחה. אם אני חושבת שאני טובה במשהו, מישהו בא ומפוצץ לי את הבועה, ולכל מקום שאני הולכת אני די לבד. יש לי חברים, אבל לא במצב של חברים וחברות שאני יכולה לספר להם הכל. רק בכאילו, העמדת פנים, מה יגידו השכנים. אפשר לראות מצב כזה רק במקומות כמו אתמול, שהיה לנו ערב בנות וכשחיכינו לסרט, כולן הסתובבו בזוגות או בשלישיות ואני נשנעתי על הקיר ובהיתי באוויר. ניסיתי למקד את המחשבות שלי, אבל העיניים שלי התחילו להזדגג והייתי בטוחה שאני עומדת לבכות. אז עצמתי עיניים לרגע, נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי שאין לי מה לבכות, הכל יהיה בסדר. חארטה על האנשים האלו, שבאים וקוטעים לך את המחשבות בשאלה של "הכל בסדר?". אי אפשר כבר להרהר בלי שיחשבו שמשהו לא תקין איתי? ואני שואלת את עצמי - עד מתי אני אמשיך להגיד לעצמי שהכל יהיה בסדר ושום דבר לא באמת בסדר? אני משקיעה, ומנסה, ומתאמצת, וכן, הולך לי בלימודים, אבל למה אני עדיין לא מרגישה שהכל טוב עם עצמי? אני יודעת את התשובה, אבל זה מרגיש לי מוזר לומר את זה. לימודים זה לא הכל בחיים. אבל אתם יודעים מה? זה בהחלט כן. למה אני לומדת? כדי להשיג ציונים טוב. למה אני צריכה ציונים טובים? כדי להתקבל לתיכון טוב. למה אני צריכה תיכון טוב? כדי להתקבל ליחידה מקצועית ונחשבת בצבא. למה אני צריכה להתקבל ליחידה מקצועית ונחשבת בצבא? כדי להשיג נסיון בחיים ועוד משהו לכתוב ברזומה. למה אני צריכה להשיג נסיון בחיים ולכתוב עוד משהו ברזומה? כדי להתקבל לעבודה טובה. למה אני צריכה עבודה טובה? כדי להשיג כ ס ף שהרי כולנו מסכימים שזה כן הכל בחיים.
פרקתי.
המשך יום נעים לכוווווווווווווווווולם. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
