בשבת קמתי במצב רוח דכאוני. ממש גועל. דביל אחד אמר שאולי חלמתי חלום מסריח ובגלל זה קמתי ככה, אבל נזכרתי מה הסיבה. סתם משהו נוראי שראיתי לפני השינה. ממש דפוק. נסעתי (להתחנן למישהו שיסיע אותי נחשב נסעתי?) ל-ר'. היא הבנאדם הכי מאושר שידעה ארץ ישראל. היא מאלה שאומרים בהלוויות "אני בטוחה שהוא נמצא במקום טוב יותר עכשיו" ובאמת מתכוונים לזה ומאמינים בזה. בכל מקרה, הייתי בטוחה שהיא בדיכאון כי גנבו לה אתמול את הפלאפון אז חשבתי ששתי בחורות מדוכאות זה מגניב (כי בסרטים הן תמיד אוכלות גלידה ופתאום הכל נהיה ורוד). זה לא כיף שגונבים לך פלאפון. זה לא כיף שגונבים לך פלאפון ביום שישי. זה לא כיף שגונבים לך את הפלאפון, ביום שישי, אחרי שנכנסה השבת. זה לא כיף כשגונבים לך פלאפון עם קו פתוח, ביום שישי, אחרי כניסת שבת (שאומר שאין שירות לקוחות), לטלפן אל המספר שלך, ולגלות שחורשים לך על השיחות. מסתבר שבסוף היא הסתדרה איכשהו. לא שאלתי איך, כי התבאסתי שהיא לא בדיכאון. נו באמת, אם חברים כאלה מי צריך חברים? (אה כן, היא שלחה אל המספר שלה הודעה: חכו חכו, יש לי איתורית בפלאפון, המשטרה אחריכם. אפשר היה לשמוע את הפחחח מהצד השני(או את ה-lol, לאמריקקים ביניכם)).

כשהגעתי אליה התחלנו לרכל כמו שתי זקנות מסריחות. התבכיינתי קצת: "היי, אני בדיכאון, תעודדי אותי" -"בואי נתחיל מזה שנעשה לך שפם". נשים...גו פיגיור. איך פעולה מכאיבה יכולה לנחם אותי לעזאזל? עשינו אחת לשנייה שפם בו זמנית. היא החריבה לי את השפתיים. דפוקה.  אח שלה שמע אותנו צועקות כמו שתי פוסטמות. הוא נכנס לחדר, ומה שהוא ראה זה שתי בחורות שיושבות ממש קרוב אחת אל השנייה, שנראה כאילו הן מתעסקות זו עם זו. מחרמן? באסה שאחת מהן היא אחותו. הצלחתי לשכנע אותו לעשות לי שפם. אני חושבת שהוא נהנה מזה. פריק. חשבתי שהרשימה שלי מהבחור האידאלי סגורה. אני כ"כ מוסיפה "מורט שפם לבת זוג, ונהנה מזה". יש גברים בקהל? 

החבר המעפן שלה הגיע (סתם, לא מעפן בכלל. קנאה זה פיכס). רציתי להשאיר אותם לבד (אצילות זה כאן) , אבל לא יכולתי לחזור הביתה כי היא פאקינג גרה בגילת (מושב שכוח אל אי שם בדרום שכוח האלים(מסתבר שקריאות אללה אכבר וה' אלוקיינו לא באמת מעירים את האלים ומזכירים להם ש-היי, יש אנשים שאשכרה מאמינים בכם!!! שכחתם? לא לא, 2000 שנה זה לא תירוץ לסניליות)) אז היה לי זמן איכות עם אחיה. הוא גרובי של הישרדות האמריקאי אז ראינו ביחד רצף של פרקים. ג'אסט פור דה רקורד, אני אוהבת את ראסל. אח"כ ראיתי אצלם גם האח הגדול. ג'אסט פור דה רקורד, שלי יותר גדול משל בירדי. ישנתי אצלה, מגניב לקום בבוקר לקולות תרנגולות מקרקרות. סתם, הטוט טוט של הפלאפון שלי עשה את שלו.

ועכשיו לעדכונים מועילים.

הראש שלי התחיל להציק לי (הקרקפת? שיהיה). בכל מקרה, אני מגרדת כמו איזה קופה מטונפת שרעבה לקצת כינים וידה אינה משגת. -אמא, מגרד לי הראש, יש לי כינים -יש לך קשקשים. -לא, אני חושבת שזה כינים. -יש לך קשקשים. -אמרתי כינים! -יש לך קשקשים. -אבל יש לי *המבט, רק לא המבט* קשקשים. אז יש לי קשקשים, מסתבר. זה לא כיף, אין את מי להאשים. בגן כשהיו כינים תמיד התנפלו על האתיופית עם הצמות, או על הבוכרית עם שובל השיער העבה בכל איברי גופה. את מי אפשר להאשים בקשקשים? אלוהים? אתה מוכן לשאת את האשמה? למה אתה לא עונה?! בכל מקרה, מודה אני לפנייך, עכשיו קח את הקשקשים. הד אנד שולדרס שורף מידי בעיניים. תודה.

אמא שלי קנתה לי עגילים. הם ממש מכוערים. זו מין אבן שפרגנו לה, הדביקו אותה לברזל, וקבעו ש-וואלה, יצא עגיל. כמובן שאני חייבת לענוד אותם, כי בכל זאת, אמא קנתה (ואנחנו לא רוצים להתעסק עם אמא). הקטע של העגיל הוא שלאבן אמורה להיות סגולה. אני לא יודעת עד כמה היא מאמינה בזה (נענע, קניתי לך עגיל שמסמל שקר כלשהו), אבל מסתבר שמספיק כדי לבזבז על זה כסף. "וואו, תודה אמא, זה ממש *בליעת רוק* יפה". עכשיו אני צריכה לביים שוד. או אונס. אונס יהיה יותר קל. זו מילה של שקר כלשהו כנגד מילה שלי.  

ועכשיו נדבר קצת על נענע. נשברה לה השן הקדמית. לא נשברה נשברה. בקטנה (התמונה להמחשה בלבד, אין לבהות/ לנתח/ לאונן על התמונה- בתודה, גוגל). אני לא אספר לכם איך זה קרה כי אני ארגיש שאני חוזרת על עצמי (תודה לך, אגב). סתם, אני אספר. מי שיודע שיעצום עיניים. אחי (כפרה עליו שיחיה ויעבור ברית מילה בשנית. אמן) קרא לי ושאל אותי מה כתוב על המגנט שבמקפיא. יצאתי טונה, התקרבתי כדי לקרוא את זה, והוא פתח עליי את המקפיא. בום טראח, צמרמורות, בקרת נזקים- ופרידה קשה מהקדמית. עדיין לא טיפלתי בזה כי רופאי שיניים זה לא סקסי. וכי. תנו לי כמה ימים לחשוב על סיבה מספקת. אבל באמת, זה לא קריטי כ"כ, צריך לבהות בשיניים כדי להשים לב. סיבה מספקת?

בברכת, היי מה קורה?

נענע.