החתול של שרדינגר

 - - - - - -

דברים שקרו בזמן שהייתי עצובה וסגרתי את הבלוג:

1. סיימתי ביה"ס, סיימתי להיות הבת של הבוס, והתחלתי לעבוד בעבודה אחרת. (שהיא בערך כמו העבודה הקודמת רק בלי הפריווילגיה לאכול ביסקוויטים ולהסתמס במקום לקבל לקוחות) ואני באמת מאמינה שזה אחד הדברים הטראומטים ביותר שנאלצתי לחוות בחיי הבוגרים.

2. קיבלתי את ציוני הבגרויות והציונים הסופיים שלי. מיותר להגיד שאזרחות ולשון הורידו לי משמעותית את הממוצע כן? בכל מקרה עשיתי את המעשה הכי הגיוני שאפשר לעשות כשיש לך חצי שנה עד הגיוס והרבה זמן פנוי למועדי חורף: ונרשמתי לספרות, תנ"ך ואנגלית G. הרי מה הסיכוי שאני באמת אוכל לשפר לשון ואזרחות הא? בואו נהיה ריאלים... עזבו אשפר, מה הסיכוי שאני שורדת עוד לשון ואזרחות? נשאר לי בינתיים רק ספרות ונכון לעכשיו עוד לא עלה בי החשק להפשיל שרוול ולחתוך וורידים, שזה כבר יוצא דופן. אעדכן בהתפתחויות. 

3. שמתי לב שמאז שהפסקתי לעבוד עם אבא שלי כבר אין לנו כל כך על מה לדבר, שזה ממש מוזר לאור כל הציטוטי אבא שהבלוג הזה הכיל כל השנים עד היום. אז מידי פעם כשאנחנו אחד ליד השניה זה כזה "קרלי!!" *טפיחה אבהית על השכם* "כן אבא..." "מה קורה..." "אבא אתה זוכר שנגמרו לנו נושאי השיחה מאז שאנחנו כבר לא עובדים יחד נכון?..." "כן צודקת לא משנה..."

4. הכנסתי את כל פוסטי העבר לטיוטות (זה לקח נצח והיה טראגי ועצוב!!!!) (טוב איזה שניים עדיין בחוץ) ושיניתי קצת את כל מה שקורה בצד פה של הבלוג. אבל אל בהלה, הציטוטים הפלספניים עדיין פה. להקיא לצד השני בבקשה תודה.

בקיצור נראה לי שחזרתי.

♥

עריכה: טרגדיה!!!!

אז הכנתי לעצמי סרטים לראות וסרטונים להשלים מיוטיוב אל תוך הלילה והצטיידתי במיטב הגלידות שלי ואז מצאתי משהו חשוד במקפיא. זה היה פירורים וגושים לא ברורים כאלה בצבע חום. אז טעמתי את אחד מהגושים הגדולים שם וזה היה ביסקוויט. נרגעתי. אז שפכתי את הכל לתוך הגלידה שלי. זה היה אגוזים!!!! :'( :'( :'(

אני לא אוכלת אגוזיםםםםםםםם