לפחות אני מקווה שהוא מפחיד :D אם כן- תפציצו בתגובות!

תודה

~~~~~~~~~~~~~~~~~~

קיילן מאסיד היה אדם מוזר. "יש לו עולם פנימי עשיר" נהגה אימו להגיד, אבל אפילו היא ידעה שמרגע שההבעה המשונה התפשטה על פניהם של אלה שראו אותו, הקרב אבוד מראש.

הדרך שבה התנועע עוררה באנשים אי נוחות, תווי פניו הצרים, הזדוניים והקרים ותחושת המוות היבשה שאפפה אותו הבריחה את כולם. אפילו גוון עורו הלבן כמו סיד נראה מאיים, כאילו מפיץ הילה מרושעת. הוא הסתגר יומם וליל בחדרו המטונף, מוחץ מקקים באצבעו ומגחך לעצמו. לבית הספר הוא לא הגיע, ושום שכנוע מאימו, אפילו בכוח לא הצליח- הוא נשאר חולני, מעוות ומסוגר, אפל ומפחיד.

אבל היה משהו שרק הוא ידע, ולא אף אחד אחר מלבדו- הוא מיוחד. הוא ידע שכל שאר בני האדם הנלוזים שקועים עד גובה הכתפיים ברפש שחיי היום-יום יורקים עליהם, בטוחים שאין גבוה מזה- אבל הוא צפה בהם מהצד כל חייו. הוא בז להם. לתרבות ההרסנית שלהם, לצרות המוחין המייאשת. אבל הוא יותר טוב מהם. הוא יכול להביט למרחק. הוא טהור. הוא אל. לכן הוא יודע- החיים הם כלא מתוכנן בצורה מזעזעת ובלי מטרה- אנחנו מסומנים כמתים מהיום בו נולדנו, אין אלוהים, אין מטרות, אין כלום. האקראיות, שלפעמים נוטים להאמין שהיא אלוהים, משחקת בנו. אבל הוא חכם מספיק להערים עליה במשחק שלה עצמה.

רק שבוע לאחר מותו אימו העזה לפתוח את דלת חדרו, והרגישה שזו הייתה אשמתה, שנתנה לילד להתקלקל. אין צורך, אמא, היא שמעה את קולו בראשה-את צריכה להתחרט על שלא באת איתי. אז היא הלכה בעקבותיו.