כבר הרבה זמן שלא הרגשתי ככה.
עצבות כזו בילתי מוסברת , החיים נהיו צפויים מידי וברורים מידי . לא שאני לא נהנת מיזה כן? יש לי את השקט שלי ואת החבר המקסים שלי ואני באמת יכולה להגיד שבלעדיו אני מרגישה שמשהו חסר לי .מידי פעם יוצא לי לחשוב מה היה קורה אם...
מה היה קורה אם הייתי נישארת ?
מה היה קורה אם הייתי ממשיכה בדרך שהייתה לי אז?
ומה היה קורה אם באמת הייתי אומרת להם . פנים מול פנים בלי מעצורים .זה אוכל אותי מבפנים ,שאף פעם לא אמרתי להם מה אני באמת מרגישה
אחד מהם ילדון ,והוא שנא את השם הזה ברמות הקשר איתו היה הכי מוזר , הייתי יכולה בזמן שכרות להתקשר והוא היה עוזר כאילו הוא המבוגר ולא אני .
באיזה שהוא שלב הבנתי, שאם הייתי נותנת לו הזדמנות היה יכול להתפתח משהו קסום .אבל המכשולים בדרך קרו ועזבתי לאילת .... ואחרי זה פשוט פגעתי ופגעתי... הלוואי שהייתה לי הזדמנות להתנצל
השני הכניס אותי למערבולת , ולו לא מגיע כבוד על כלום ולא מילה אפילו לא רעה . אם כול הכעס והכאב אני שמחה שהחלטתי לסיים ולעזוב ואני גאה בעצמי שיש לי את החיים האלה למרות שהם קשים לי וקשה לי להתמודד אבל אני מצליחה מצליחה בלי אף אחד לא רצוי
זה הכול להיום, סוף שבוע נעים ,
לונה
נ
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: