התיקתוק המונטוני של מחוגת השניות היא האינדיקציה היחידה שפרק זמן כלשהו עבר, בשבילך הוא זוחל יחד עם העשן מתוך הריאות שלך. המאפרה התמלאה ובכדי לכבות את הסיגירה הנוכחית את צריך לקבור אותה בים של אפר ובדלים, ברגע זה יחד עם ההספד לחפיסה המתרוקנת מגיעה הארה: אתה לא מוסגל לכתוב כשהמצב תקין מעצם העובדה שכאשר הוא תקין אתה עסוק ואם אתה עסוק אין לך זמן להתעסק במצב המחורבן ומובן מאליו שגם לא לכתוב עליו. אתה נותן לעצמך טפיחה על השכם על הישג המדהים והדרך שעברת כדי להבין את הבסיס לבעיות שלך, שאיפה,נשיפה וממשיכים.
הזהומה של הנפש שלך על הדף, האפר על השולחן, הקפה מחליק לאורך הגרון והיא לא לצידך.
תגלית! אתה צריך אותה כמו אוויר לנשימה וכמו את הסיגריות המחורבנות שלך.
אתה שונא לאוהב אותה ואוהב לשנוא אותה, אתה רוצה שהיא תשנא אותך רק בשביל שתיהיה לך לגטימציה לקרוא לה זונה ולשלוח אותה לעזעזאל.
אבל זה לא המקרה.
המקרה למען האמת פשוט אחרי שמורידים את הסוביקטיביות שלך באסלה, אתה קרוב אליה ברמה שאף גבר אחר לא יוכל להיות, אתה הנכס בעל הערך הגבוהה ביותר שיש לה, היא ההישג הכי גדול שלך. היא היוקרה שלך ואתה הגאווה שלה.
נשמע חלומי למען האמת, אפילו בעינך לשבריר שניה כשההיגיון בריא.
אבל תבינו שרומנטיקה לא נכנסת למשוואה ואני דופק את הראש בקיר כי אני רוצה אותה מכל הבחינות ובכל המובנים, אני רוצה אתה בשלומתה.
ניצוץ האופטימיות היחד הוא שזה יקרה, היא תרקוד לצלילי המנגינה שלך ואתה לא תיהיה על הרצועה שלה. הפאק היחד בכל העניין הוא שעד אז אתה תיהיה שבוי בידי סירנה אחרת ,שלמזלך תראה בך אותך, שהטשטש בגלל המרירות ועשן הסיגריות. ובאותו רגע הפאק היחיד יהיה זה שתשים על אותה אחת עם העיניים היפות, בקבוקון הרעל וחץ קופידון גנוב.
מישהי פעם אמרה לי את המשפט המפגר ביותר ששמעתי, לצערי הרב הוא גם נכון : "אל תאבד תקווה"
שמח להודיע שרק לא מזמן רכשתי תקווה ואני מרוצה ממנה ולא מתכוון לאבד אותה...ושוב הגאונות היא בפשטות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
2nd Hand Faith