...לתפוס את הכל רגע לפני מה שיתרחש. ואולי אפילו לתעד את זה.

הבלוג הזה התחיל בתור חלון לרטרופרספקטיבה, אני מאמין שזה די נחמד אבל כרגע יש החלפת הילוך למבט יותר עתידי ואקטואלי. אני כבר לא אותו הקובו, יש לי כבר רעמה. אני כבר לביא, לא עוד כפיר. והכל נהיה כל כך מסובך, ממש כמו בסרט ההוא, רק שלי באמת לא אכפת שבסוף ניפגש על הצוק לאור קרן שמש שחודרת מבעד לענני קומולונימבוס. השאלה היא את מי אני אפגוש (אם יש אחת לפגוש, סביר שאין) ומתי זה יקרה (אף פעם).

צעקה שקטה, קוראת לך מהמרחקים.