באנהוף
מיין שוונץ קליין
איש ליבה דיש
איש וויל
מיין הרץ ברנט
מיין האוס ברנט
איש ליבה זו אסן קינדר קלינן
גוטן מורגן
גוטן נאכט
נאכסט
אאושטיג לינקס/ריכט
ברוד
גנץ
ליכט
שטרן
שטיין
הוניג
מיטה
באייריש
זאלצ
קריג
שטאט
קרויז
האקן קרויז
יא
ניי
אכטונג
וואסר
וואטר
אלט
נוי
רונדה
פיק דיש
רייכ
אינגאנג
אאוסגאנג
ראוס
דויטשלנד
שנל
גרוס
קליין
שוורצ
גרון
וואלד
זי
שלאכטן
שפיגל
טאג
קופפר
הר/פראו
קאונצלר
בונדסווהר
יאגר
בארן-יאגר
יאגרמייסטר
פלדייאגר
אלס (קאפוט?)
ולחשוב שזה היה לפני כמעט חודשיים, צריך לשלוח אותי למוסד. כן...לחיות על חשבון המדינה בגרמניה יהיה ממש כיף. באמת שכל מה שידעתי ב"גרמנית" לפני-הסתכם ב"שוורצע חייעס".
זאת השנה האחרונה, אני לא יודע כבר למה. יש כל כך הרבה פרצופים יפים יותר ופחות שיהיה לי קשה להשאיר מאחור בבצפר. אנשים טובים שכל כך אכפת להם, וממש לא משנה לי שיש כמה שפחות אוהבים אותי (ושאני פחות אוהב). הפרידה הזאת, אני לא בטוח שאפשר לעמוד בכזה דבר...כשעוד לפני הגיוס שולחים אותי לחמישה ימים בדרום הרחוק, והחברים בצפון. והיא במערב והיא במזרח (מכשפת המערב ומכשפת המזרח?).
לרשום לעצמי נצחון? אני עדיין מתלבט אבל מישהי שפעם רציתי מסיבות לא מובנות נראתה מתעניינת לאחרונה. נורא מפתה לומר לא ולהראות לה מי "גברגבר". ואפשר להיות ידיד יותר טוב שלה...הבנות כאן כל כך...קשות? והמקום קטן ויש כל כך הרבה רכילות ("הא ***** שוב הגלוב שלך?") ורק עכשיו הפסקתי את הכתיבה לרגל איזה טמבל שמשחק אותה מרגל ומצלם אותי בסלולרי שלו. כל עוד לא עוקבים אחרי ומצלמים צילומי פורנו (לא שיש להתבייש במשהו) לא ממש אכפת לי...לי אישית נראה נורא פתטי לפרסם תמונה שהיא לא עד כדי כך לא מחמיאה כשאני לא מתבייש לחשוף את עצמי כאן במיליון תמונות (תסתכלו בחודש הקודם או בכותרת למשל).
דרך העור לבשר
בין היפה למכוער
בנגיעות.
(ברי/נגיעות)
יש משהו נורא חזק במגע, כלשהו. אני צריך להיות יותר ממוקד כשאני שופך את הראש שלי על המקלדת.
ואנחנו כבר בחודש הזה. נובמבר. אני רואה מה יקרה ב-25...לאדוארד תהיה יומולדת, כל החברות שלה יזכרו ויעלמו. ורק אני לא יודע איפה המקום שלי באמת, למעלה, למטה או באמצע? ימין? שמאל? ואולי, בכלל אין לי מקום?
ככל שאתה חי יותר אתה חווה יותר מוות. אבא של וויליאם, אבא של עוד שתי בנות מהשכבה. כוכבי, מלץ, תלתן. וזה מגיע מכיוונים כל כך מוזרים ולא צפויים-ואתה רואה אנשים בוכים. אנשים חזקים, הבן של הטייס ההוא והבת של הרופא הבכיר, הנכד של האלוף והבת של המנכ"ל. וכולם בוכים ולא מסתכלים קדימה, עיוורים-מבחירה.
וג'ניה מתאושש לאט ובזהירות, אני כל כך שמחתי לקרוא/לשמוע על זה. לא ראיתי אותו אפילו פעם אחת ואני מרגיש כל כך טוב, זה מוזר, אבל גורם להרגיש טוב-משמע זה טוב.
לא כל הנוצץ זהב, לא כל השחור-פחם.
הלכתי לחפש קצת, אולי יהיה קצת איכתישאפ א-נפט...