כל שאתה נוגע

כל שאתה רואה

כל שאתה טועם

כל שאתה מרגיש

כל שאתה אוהב

כל שאתה שונא

כל שאתה לא בוטח

כל שאתה שומר

כל שאתה נותן

כל שאתה מתמודד

כל שאתה קונה

מתחנן, שואל או גונב

כל שאתה יוצר

כל שאתה משמיד

כל שאתה עושה

כל שאתה אומר

כל שאתה אוכל

ומי שלא תפגוש

כל שאתה בקלילות

וכל אלה שאתה לוחם בהם

כל שעכשיו

כל שכֵּלֵה

וכל מה שיבוא

כל מה שלרגלי השמש מסודר בדיוק

אך השמש מכוסה על ידי הירח.

ליקוי חמה/פינק פלויד

מזל שלא בחרתי לעשות עוד שתי יחידות של תרגום. בשלב הבא נתרגם בוב דילן לעברית, או שמא מאיר אריאל לאנגלית?

הראש שלי בתקופה מאוד לא שקטה, לוקח לי לפעמים שעה להרדם רק כי כל המחשבות רצות בכזה שאון שאי אפשר למדוד אפילו. אז יכול להיות שסתם השלמתי יותר מדי שעות שינה. מנסח לעצמי אידאלים, מחפש אותם אצל אנשים אחרים. ואת הדיסרמוניה שלי, אותה אני דווקא מוצא אצל כל כך הרבה נפשות תועות. אני לא הדפוק היחיד, אולי הדפוק הראשי. אני חייב לגלות באיזה תאונה הייתי מעורב כשהייתי קטן שגרמה לכל העסק הזה שמכונה "המחשבות של " להסתבך כל כך. העילום שם הזה בשורה הקודמת, בבלוג הזה בכלל...נהיה כבר כל כך טיפשי, אני צריך להתחיל לחשוב מי לא קורא כאן ולא מי כן נמצא כבר במקום שהוא שלי. ואם אתם כבר כאן, את חלקכם אני אשמח לארח בדיוק כמו shasha  ו-^שרון^ שנמצאות כאן כבר הרבה זמן.

ויש גם את המגיב הפתטי מהקטע הקודם, שמעתי עליו כל כך הרבה טינופת מכל כך הרבה אנשים. אני לא אגרר לקרבות עם אנשים שמפחדים לצאת מהצללים. וכל כך חבל לי שאני צריך להכניס הרבה אנשים ואנשות לאותה קטגוריה כמוהו. בבקשה, מי שמרגיש שמקומו כאן-בבקשה תגיבו, תשאלו ותקבלו אם אני אבקש שלא.

וכל כך שמחתי לקבל חיבוק אחד, ואחר הרבה פחות. שתי בנות בשבוע האחרון-כשאחת מייצגת את כל מה שטוב, והוציאה גם הרבה טוב שבי. שרפתי בשבילה את הידיים, רק בשביל שיוכלו להעביר לה קצת חום. והיא, היא הייתה בסדר, וקפצה וחיבקה. לא נישקה.

מסוף אוגוסט שכבתי עם ארבע בנות. הנה הוצאתי את זה. וזה בדיוק האנטי של החיבוק מבחינתי. זאת השניה, ארבעתן, שמרחפות כמו השדון הקטן ההוא בסרטי טום וג'רי מעל הראש שלי. אני כל כך לא אוהב את זה, כל כך כן ולא. וכל אחת מהן מוסיפה להזכיר לי עוד תכונה רעה, ואולי תכונה טובה עכשיו אחרי כמה "שיחות מוטיבציה" משתיים מהבנות שנמצאות על תקן המלאך מהצד השני של הראש שלי. אחת מהן בסיכון של עריקה לאוזן השניה, בסיכון נקודה.

יש בי כל כך הרבה רע, שגורר כל כך הרבה טוב. יין ויינג. בדיוק כמו שאני יכול לדבר על זה שהן מייצגות את הסגידה שלי לאידאלים שלא קיימים, להיות מניפולטור רדוד ואנוכי. בדיוק באותו האופן אני יכול לדבר על זה ששתיים מהן מבציר 86', אז אולי יש בי בכל זאת איזושהי בגרות. ואולי אני גם מעניין אותן, אולי אני גם משהו (ציטוט נבחר: "איך המין הנשי יסתדר בלעדיך?") אחרי שמישהי שרציתי בלשהי כתה ט' מחמיאה לי על דייט סנוקר. ומצד שלישי יש את כל הטובע ברע והרע בטוב, דברשגורם לי ללא מעט נדודי שינה ולבטים מתוסבכים ומסובכים.

*יה

היא פתחה את הדלת, הילה של אור ומסתורין אפפה את הצללית הרזה והשברירית שלה. צללית שכל הכוח שלה טמון שם בפנים, לא בשריר, בטפרים או בשיניים. "תודה" היא אמרה. על מה שהיה, על מה שלא, תודה.

*יה

היא הרבה יותר חזקה ממנו, לפעמים מוות יכול להיות מאוד מחזק. אולי זה יהיה הדבר שקצת יאפס אותי, ואני כבר מריח את ה"ניחוח" הזה, אותו אחד שהרגשתי בקצות הבהונות בבירקנאו, אותו אחד שאני מרגיש כל פעם מול העץ של כוכבי, בצומת של ג'ניה או ב-443. אותו אחד שמרגישים כשעוברים מול בית הקברות שלך סבתא תמרה, או זה של העמוד האחרון בעיתון הספורט. לפעמים צריך לעבור חוויות מסויימות, חוויות מעצבות. היה להן הרבה מזל, הרבה יותר מזל מלה. אני קצת מתחרט על כל מה שכתבתי עליה כאן לפני כמעט שנה, כמעט שנה עברה. מהיום ההוא שהגעתי עם עוגה לכבוד היום הולדת של איתמר וראיתי עשרות אנשים יושבים מחובקים ובוכים. גם אני מתבגר (טיפוסי, רגיל ולגמרי ממוצע).

סוף עונת הרחצה עם שירלי

יש מחק בריח מרחקים

שירלי על החוף שוב לא תשיר לי

היא אולי תשאיר לי רק צביטה קטנה

של מיתרים דקים

קומץ נשיקות בחול ומלח

שירלי טסה חזרה מחר

לא אני לא בוכה זה רק נדמה לך,

כן, לא אחכה לך.

תמוז בשיאם, כבר מאחורינו. תמוז הקודם שירלי שלי, עצוב למות באמצע התמוז-באמצע התמוז עצוב למות. (שלושה שירים בפוסט אחד, אחד מהם אפילו היה חלק מהופעה של אחת הקוראות המתמידות שיש כאן עד מתקופת 6650)

נפטרתי מכמה מילים שרצו לי בראש, השבח לאללה.

דרישות מינימום:

-לא מכוערת

-לא שמנה

-לא עצלנית

-לא בוגדנית

-לא טיפשה

דרישות מומלצות:

-יפה

-חכמה

-לא מושלמת

-אוהבת

-חושבת

-בתנועה מתמדת

איסור מפי גדולי הדור:

-מעשנת

-שעירה

-ילדותית

-פזיזה בצורה עקבית

לערבב את כל המרכיבים על אש נמוכה עד שנוצרת תערובת אחידה, למזוג לקערת הגשה ובתאבון.

לא ינום ולא ישן שומר ישראל, וגם לא אני. אל תסמכו אל אף אחד אף פעם. אני לא הולך לפספס שום הזדמנות מעתה ואילך. התמונה  צולמה בדיגיטלית לפני חודש בערך, בגבעות שיח' אבריק שליד קריית טבעון. האיש הרכוב על הפסל הוא "שומר ישראל" הלא הוא אלכסנדר זייד הרכוב על סוסו הנאמן. הסוס שיש לי הוא הראש, נקווה שיקח אותי למקומות רחוקים יותר מסוס הברונזה של זייד.

רשימה:

8200 מחר

טייס בפסח

סיירות בינואר

14 מבחנים עד ינואר

ראסטות

הופעה

מלחמה באטימות

אני עומד שם למעלה-על הענן הזה של המחשבות מעל הראש שלי. ומסתכל...

[ כאן היה כתוב משהו פסימי, הגעתי למסקנה שאתה תהיה מה שאתה חושב על עצמך, וזה למה זה כבר לא כאן. וחוץ מזה זאת הייתה חרא של שירה, צריך להפסיק לכתוב בכזאת רמה קקה. ]

החיים בגוף שלישי לא היו מעולם קלים יותר.

נהנה לכתוב שיר פסימית על עתיד אופטימי. החופש הזה התחיל טוב, המשיך בסדר ונהיה זוועתי. החיים מלאים בהפתעות, הסיבה היחידה שעוד לא סיימתי את הסרט הזה שקוראים לו החיים שלי הן ההפתעות מעבר לפינה. אני חי בגלל מוסר השכל של סרט אמריקאי וקיטשי שראיתי במקרה...זה די מצחיק, לא?

שיניתי תיאור בלוג, החזרתי חלק די רציני מהבלוג מטיוטאות כי יש הרבה חטטנים שזה מעניין אותם ואני רואה שהם נורא מתאמצים, אז בבקשה. רק אל תשכחי שאני יודע בדיוק מי נמצא כאן, אני אולי לא גאון גדול אבל יש לי אף יהודי עם חוש ריח בהתאם. וגם עיניים, אזניים ואצבעות-מקלדת במהירות האור (ללא רחם, תכנעו עכשיו או שתאלצו להלחם?).

האמת שלא היה מזיק לי זוג כנפיים, אני כבר רוצה להגיע לקורס טייס הזה, סעמכ. אה כן, ומסר לאומה-בנות העולם! תתחילו לענות לפלאפונים! רק שתיים מתוך 123709705480 מכן עונות לי בזמן האחרון. זה מעצבן ומתסכל, אפילו יותר כשאתן אומרות "אוי חבל הייתי ממש בסביבה/זה היה יכול ממש להתאים לי! אוי מצטערת נורא!". אני יודע מתי אני לא רצוי (בערך) אבל תענו לפלאפונים, גאד דאמט.