ואהבת לאדם כמוך

לוחמים יקרים,

כשאני קוראת ושומעת את סיפוריכם, אני קולטת שהיום הזה הוא לא רק יום של שכול ואבדן, לא רק יומן של המשפחות השכולות שאנו בוכים עימן.

זהו גם יומם של לוחמים, מאות אלפי חיילים שהיו שם בכל המלחמות ליד אותם חללים וחזרו הבייתה בלעדיהם.

נפל בחלקכם לחוות חוויות מעולם אחר. עולם של מלחמת השרדות שבו כל החוקים משתנים. המוות היה כפסע מכם, הדם והאש היו חלק מהנוף.

חוויתם אחוות לוחמים, אחווה שאינה מבדילה בין דם לדם. דמם של חילונים ובני ישיבות, יהודים ודרוזים, מזרחיים ואשכנזים היה לדם אחד טהור, בתוך טומאה של מלחמה ושינאה. היבטתם בעיני האויב ויריתם. כי ידעתם ששם, מותר וצריך להרוג. שם, ערך החיים מקדש את המוות.

שם למדתם על יאוש ועל תקווה , ונתתם מקום לתפילה.

חזרתם הבייתה נושאים עמכם את הפצעים והאבק, לחיים השוקקים שממשיכים כרגיל. עד יום הזיכרון הבא או המלחמה הבאה. אבל אותן חוויות שקעו בכם והפכו להיות חלק מהווייתכם.

יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום המלחמות.  האבדן והשכול מתערבבים בפצעים שחיים בקירבכם, בפצעים שלא ממש מגלידים.

ואני שואלת אתכם, לוחמים יקרים, מה אתם לוקחים איתכם משם חוץ מהכאב?

האם הבנתם משהו מהטרוף הזה?

ולמה צריך מלחמות?

================================================================= 

 וכשעוסקים במלחמות ובמוות כדאי גם להקשיב לשיר "ים הרחמים" של קובי אפללו שמושמע ביום הזכרון אבל עוסק בעיקר בחיים. השיר הזה מאוד מרגש אותי (תודה לנ*גה שנתנה לי את הלינק לשיר).

(תלחצו על כותרת השיר) 

ים הרחמים

מילים ולחן: קובי אפללו

אם החיים הם חידה, לא מפורשת

והסודות זורמים בהם, כמו נחלים

מנסים למצוא את כל צבעי הקשת

עובדים קשה לבנות פה משהו במילים

ואתה חי בזמן זמני ספור בלוח

ומקווה לשתות את החיים עד תום.

ובין כל אלה סך הכל רוצה לשמוח

ועל הדרך להגשים איזה חלום

אולי אחרי הכל תגיע לשמיים

אולי אחרי הכל תשמח מהחיים

תאמר תודה ותהפוך פתאום למים

ותצטרף לים הרחמים

אם השנים חולפות מהר ולא הספקת

ולא נשאר מהן יותר מזיכרון

היית איש חשוב ענק אך התפוגגת

והשתדלת להשלים עם השעון

אם החיים הם חידה לא מפורשת

והסודות זורמים בהם כמו נחלים

תקווה למצוא את כל צבעי הקשת

תשאיר פה רושם טוב ותאסוף מילים

אולי אחרי הכל תגיע לשמיים

אולי אחרי הכל תשמח מהחיים

תאמר תודה ותהפוך פתאום למים

ותצטרף לים הרחמים.

בהמשך לפוסט הזה אני מביאה לכם עידכון שקיבלתי במייל. אתם מוזמנים להצטרף ולשלוח לחברים.

מאחר וכבר היה דיון בפוסט הקודם, אני מפנה אתכם לתגובות שהיו שם לפני שאתם מגיבים כאן.

יום ד', כ"ב בטבת  התשע"א 29.12.2010                                  המאבק לחלוקה צודקת של הרווחים מהגז    הודעה לתקשורת  בשעה שפעילי "פורום פעולה אזרחית" יפגינו נגד הכניעה ללחצי חברות הגז בעת הופעתו של פרופ' איתן ששינסקי באוניברסיטה העברית הערב, יופיע הרב מלכיאור בכנס פעילי המאבק בבאר שבע        בעקבות הדיווחים על כניעתה של ועדת ששינסקי למסע הלחצים, ההסתה והאיומים של חברות האנרגיה, יגיעו היום עשרות פעילי "פורום פעולה אזרחית" בירושלים למחות בעת הרצאתו של פרופסור איתן ששינסקי באוניברסיטה העברית. באותה השעה ישתתף הרב מיכאל מלכיאור, מייסד "פורום פעולה אזרחית", בכנס פעילים באוניברסיטת בן גוריון, בהשתתפות סטודנטים ותושבי באר שבע והסביבה שהתגייסו למאבק על העלאת חלקו של הציבור ברווחים מאוצרות הטבע בישראל. בינתיים, נערך מטה המאבק של פורום פעולה אזרחית להגברת פעילות המחאה  בשבועות הבאים.     לפרטים נוספים נמרוד בוכמן 050-7441006               israel-restart.com           דוא"ל: [email protected]  טלפון: 050-7441006 begin_of_the_skype_highlighting              050-7441006      end_of_the_skype_highlighting כתובת:  אנו פועלים מהבית ומבתי קפה. ברגע שנתמקם במקום מסודר  נפרסם את כתובתו ברבים. תודה וסליחה על אי הנוחות.

להסרה מרשימת התפוצה לחץ/י כאן
If you prefer not to receive future email communications from us, please unsubscribe here

ט"ו באב, שנחגג כיום כחגם של הזוגות האוהבים, מקורו באירועים שונים בתולדות היהדות. לדברי חז"ל הסיבות לחג קשורות בשישה אירועים שהתרחשו בתאריך זה בתולדות בני ישראל, אשר רק שניים מהם קשורים באירועים רומנטיים.

פירושים שונים נאמרו לגבי המכנה המשותף לששת האירועים. יש אומרים שכולם מתקשרים לאהבה ואחדות ישראל ובכך מהווה ט"ו באב תיקון של תשעה באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם. פירוש נוסף הוא שכל האירועים מביעים נחמה ותיקון של מצב קשה.

והרי עולמנו מוצף שנאת חינם. כולם זקוקים לאהבה, כולנו זקוקים לנחמה ותיקון.

החיבור וההתמזגות בין בני זוג מבטאים הבנה, שיתוף, אחדות, קבלה והכלה, נתינה ואלטרואיזם ששיא תוצרתו  על פי חוקי היקום הינה יצירת חיים חדשים. פרי האהבה מבטא את היות האדם בצלם אלוהים, ביכולתו להביא חיים לעולם. והאחדות הזוגית הינה למעשה הבסיס לאחדות רחבה יותר, אחדות של משפחות, שכנים, עמים, דתות והעולם כולו.

אפשר ליצור מעגל אהבה ולהרחיבו לעולם כולו. 

תארו לעצמכם, שיום האהבה הוא יום אוניברסאלי לכל העולם. כמו שישנם ימים אוניברסאליים אחרים כגון יום כדור הארץ או ימי מודעות לנושאים אחרים.

דמיינו לעצמכם שקיים מרכז אוניברסאלי לאהבה ושלום. המרכז הזה יכול להיות מוקם על ידי האו"ם, הצלב האדום או גוף מיוחד שיוקם למטרה הזו. גוף בינלאומי חף מפוליטיקה שמטרתו אך ורק להפיץ אהבה ושלום. ביום האהבה אנשים ישלחו ברכות ו/או מתנות לכל העולם. כל ברכה מיועדת למשפחה אחת. אך ללא כתובת! זה יתבצע באמצעות המרכז לאהבה שאליו יִשָּׁלְחוּ הברכות.  וממנו יופצו באופן אקראי למקומות שונים בעולם. לכל מתנה תצורף ברכה. אנשים ישלחו ברכות ויקבלו ברכות. יהיה מעניין לקבל ברכה ממישהו שנמצא אי שם בעולם. שהרי כל בני האדם זקוקים בעצם לאותם דברים . ברכה יכולה להגיע ממשפחה בכווית למשפחה באתיופיה, ממשפחה או אדם מוסלמי ליהודי ולהיפך. עשירים יקבלו ברכות מעניים, ועניים יקבלו ברכות מעשירים.  כל אדם ששולח מתנה או ברכה יכתוב את כתובתו, ואם ירצה לשמור על אנונימיות יכתוב רק את ארץ מוצאו.

מנהג זה יפיץ מסר שכולנו בני אדם, שכולנו ברואי האל ושכולנו רוצים לחיות באהבה ושלום עם זולתנו, ומה הטעם במלחמות? הלוא כן?

זיכרו, בעת שליחת הברכה, איש לא ידע לאן תגיע בירכתו!

ואם אנחנו רוצים להיות אור לגויים, מדוע שלא נתחיל כאן, בארצנו הקטנטונת והמסוכסכת?

.

***

*

 ♥  אפשר להמיס את השנאה באהבה  ♥    

אני לא יודעת אם אני יכולה לומר מה הכי ישראלי כי אני לא ממש מרגישה שייכת לכאן. אני יודעת שאני יהודייה, שאני גרה במדינת ישראל, אבל אני לא שייכת לעולם המנגלים, השווארמה והנהנתנות הישראלית. לא עושה סדר פסח עם המשפחה וביום כיפור אוכלת ומעשנת. אין במשפחתי שכול כתוצאה מהגנה על המדינה ואפילו לא מתאונת דרכים. אם כי השכול במשפחתי קיים עוד לפני שנולדתי ועד היום מאז שהורי איבדו את משפחתם בשואה. אני גם לא טסה לטורקיה ולא לחו"ל בכלל, אין לי רכב וכשאני נוסעת במוניות אני לא שמה לב מה קורה בכביש.

אני צופה מהצד, או יותר נכון מתוך הגטו שלי. ומכאן אני יכולה לומר מה אני רואה.

אני לא רואה כאן משהו שהוא הכי ישראלי, כי אני רואה ארץ של ניגודים, פערים וזהויות שונות.

אני רואה אנשים שכל כך רוצים לחיות בשקט, בשלווה ובשלום עם סביבתם, כל כך יודעים מה צריך לעשות בכדי שזה יקרה, אבל כל אחד יודע משהו אחר ואף פעם לא מצליחים להגיע לדרך הנכונה.

ובגלל שהם כל כך רוצים את השינוי הם נלחמים זה בזה ומנציחים את דרך הפלגנות, הדרך שמובילה בדיוק למקום שבו הם נמצאים כבר עשרות שנים.

אני רואה כל כך הרבה בכי ושכול לצד חיים נהנתנים, צחוק והרבה הומור משובח.

אני רואה יהודים שמבעירים צמיגים ופחי אשפה כי הם לא שייכים למדינה הזו שממנה הם שואבים את מחייתם והגנת חייהם. ומנגד, יהודים ששרים "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת". ואלה, החרדים שחרדים לגורלו של העם היהודי מאמינים שהם אילו שמגנים על אחיהם היהודים, תוך מלחמה מתמדת על ביטול זכויותיהם וחרותם לחיות על פי אמונתם.

אני רואה ארץ שיש בה כל כך הרבה אנשים שלא שייכים אליה. לא רק חרדים, אלא גם יהודים שניצלו מזוועות השואה והם עדיין חיים אותה כאן בארץ, מיעוטים ועובדים זרים. ולכן, המדינה הזו שיש בה תעודות זהות בשני צבעים וזהויות רבות ומנוגדות, גם אינה יכולה לבנות לעצמה זהות חוקתית, זהות שתקבע מיהי מדינת ישראל.

אבל אני רואה גם ארץ שיש בה הרבה טוּב ויופי. שבה אנשים יודעים להתגייס כשכם אחד למען הגנת המדינה ולמען שמה הטוב.

ארץ שיש בה כל כך הרבה נתינה והתגייסות בעיתות מצוקה של פרטים שחיים בה וגם למען מטרות נעלות אחרות, אפילו למען אנשים מארצות זרות. אלא שהם עושים זאת רק כשכולם יודעים והתקשורת עושה מזה רייטינג. ומתן בסתר קיים רק בתורתם.

יש כאן עוד אנשים שתורתם אמונתם. מצוות גמילות חסדים ומתן בסתר היא בנפשם. ויש להם תקשורת אחרת, שלא מופיעה בטלויזיה ולא עושה מזה כסף.

כן, יש כאן גם אנשים כאלה. לא הכל שחור במדינתנו. חשוב לדעת וחשוב לזכור את מה שקיים במסורת עתיקת היומין של העם הזה. "ואהבת לרעך כמוך". ודרך קיום המשפט הזה אולי גם נוכל ללמוד זה מזה, ולהעצים את כוחנו כעם וכמדינה.

       
                     ו
  

  ועכשיו, כשאני חושבת על כל זה, אני שואלת את עצמי - אולי במובן מסוים אני כן שייכת לכאן. כי גם אני חלק מהניגודים האלה ולא רק תעודת הזהות שלי ישראלית.

הקטע מועבר לבלוג החדש שלי - ואהבת לאדם כמוך