לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ואהבת לאדם כמוך


בלוג בהתפתחות. קודם חיכיתי לרגע הנכון, אבל אולי אין רגע כזה. בינתיים כותבת בעיקר על מה שאני מאמינה. אני מאמינה שהמפתח לעולם טוב יותר טמון ביכולת לראות את האחר בתוך עצמי. להעניק לו את החסד שהייתי נותנת לעצמי, מתוך הידיעה שגם לי מגיע חסד.

Avatarכינוי:  אנה גון - מטר

בת: 14





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2011

אושר ותורת היחסות


 

אלברט איינשטיין מסביר מהי תורת היחסות:

"שים ידך על תנור חם למשך דקה וזה ייראה לך כשעה. שב ליד אישה יפה למשך שעה וזה ייראה לך כדקה. זו יחסות".

 

גם אושר הוא עניין יחסי. נדמה לי שכולם יודעים את זה ומהנהנים בראשם , אבל כמה מאיתנו באמת מרגישים כך? 

 

אדם נשוי שהוא אב לשלושה ילדים וגר באוהל מקבל דירת 3 חדרים והוא מריר כי רצה חדר לכל ילד.

אותו אדם יכול להיות יכול להיות מאושר כי עכשיו יש לו דירה.

במקרה הראשון, הוא אף פעם לא יהיה מאושר, כי תמיד ירצה יותר.

ובמקרה השני,האושר יתן לו כוח להתפתח ולהגיע לדירת 5 חדרים.

 

גבר רווק מוצא אהבה אבל הוא מריר וסובל כי הם גרים באוהל.

אותו אדם יכול להיות מאושר כי עכשיו הוא לא לבד.

 

כלומר, האושר הוא פונקציה של מה שיש לך כעת ומה שאתה מצפה להשיג.

השאר כבר יבוא מאליו.

 

 
והנה כמה ציטוטים נבחרים:
 
החיים יגרמו לך כאב ביוזמתם הם. האחריות המוטלת עליך היא ליצור אושר.
 
האושר מפורסם בזה שהוא כל כך חסר.
 
מה מר להתבונן באושר דרך עיני הזולת.
 
אני לא מבינה מה הטעם לדעת כל כך הרבה ולהיות שנון וחד כמו תער אם זה לא עושה אותך מאושר.
 
לעיתים האושר מגיע דרך דלתות שלא ידעת כלל שהשארת פתוחות.
 
וזה באשר לחשיבותו של הכאב בחיים:
חיים שלמים של אושר! אין אדם שיוכל לשאת את זה. זה יהיה גיהנום עלי אדמות.
לדעתי אין דבר כזה "חיים שלמים של אושר". כי כי אי אפשר להיות מאושר אם לא חווית קודם כאב.
 

 

נכתב על ידי אנה גון - מטר , 14/5/2011 13:59   בקטגוריות אדם, אדם חופשי, אור, בחירה חופשית, חיים, מהות החיים, מצוקה, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, אושר  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נ*גה ב-18/11/2011 00:16
 



מכתב ללוחמים


לוחמים יקרים,

 

כשאני קוראת ושומעת את סיפוריכם, אני קולטת שהיום הזה הוא לא רק יום של שכול ואבדן, לא רק יומן של המשפחות השכולות שאנו בוכים עימן.

 

זהו גם יומם של לוחמים, מאות אלפי חיילים שהיו שם בכל המלחמות ליד אותם חללים וחזרו הבייתה בלעדיהם.

 

נפל בחלקכם לחוות חוויות מעולם אחר. עולם של מלחמת השרדות שבו כל החוקים משתנים. המוות היה כפסע מכם, הדם והאש היו חלק מהנוף.

 

חוויתם אחוות לוחמים, אחווה שאינה מבדילה בין דם לדם. דמם של חילונים ובני ישיבות, יהודים ודרוזים, מזרחיים ואשכנזים היה לדם אחד טהור, בתוך טומאה של מלחמה ושינאה. היבטתם בעיני האויב ויריתם. כי ידעתם ששם, מותר וצריך להרוג. שם, ערך החיים מקדש את המוות.

 

שם למדתם על יאוש ועל תקווה , ונתתם מקום לתפילה.

 

חזרתם הבייתה נושאים עמכם את הפצעים והאבק, לחיים השוקקים שממשיכים כרגיל. עד יום הזיכרון הבא או המלחמה הבאה. אבל אותן חוויות שקעו בכם והפכו להיות חלק מהווייתכם.

 

יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום המלחמות.  האבדן והשכול מתערבבים בפצעים שחיים בקירבכם, בפצעים שלא ממש מגלידים.

 

ואני שואלת אתכם, לוחמים יקרים, מה אתם לוקחים איתכם משם חוץ מהכאב?

 

האם הבנתם משהו מהטרוף הזה?

 

ולמה צריך מלחמות?

 

================================================================= 

 וכשעוסקים במלחמות ובמוות כדאי גם להקשיב לשיר "ים הרחמים" של קובי אפללו שמושמע ביום הזכרון אבל עוסק בעיקר בחיים. השיר הזה מאוד מרגש אותי (תודה לנ*גה שנתנה לי את הלינק לשיר).

(תלחצו על כותרת השיר) 

 

ים הרחמים

מילים ולחן: קובי אפללו

  

אם החיים הם חידה, לא מפורשת

והסודות זורמים בהם, כמו נחלים

מנסים למצוא את כל צבעי הקשת

עובדים קשה לבנות פה משהו במילים

 

ואתה חי בזמן זמני ספור בלוח

ומקווה לשתות את החיים עד תום.

ובין כל אלה סך הכל רוצה לשמוח

ועל הדרך להגשים איזה חלום

 

אולי אחרי הכל תגיע לשמיים

אולי אחרי הכל תשמח מהחיים

תאמר תודה ותהפוך פתאום למים

ותצטרף לים הרחמים

 

אם השנים חולפות מהר ולא הספקת

ולא נשאר מהן יותר מזיכרון

היית איש חשוב ענק אך התפוגגת

והשתדלת להשלים עם השעון

 

אם החיים הם חידה לא מפורשת

והסודות זורמים בהם כמו נחלים

תקווה למצוא את כל צבעי הקשת

תשאיר פה רושם טוב ותאסוף מילים

 

אולי אחרי הכל תגיע לשמיים

אולי אחרי הכל תשמח מהחיים

תאמר תודה ותהפוך פתאום למים

ותצטרף לים הרחמים.

 

נכתב על ידי אנה גון - מטר , 9/5/2011 14:54   בקטגוריות אדם, אדם חופשי, אלוהים, אמונה, השרדות, זיכרונות, חברה, ישראל, מהות החיים, מוות, מלחמה, שנאה, אקטואליה, צבא  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אנה גון - מטר ב-14/5/2011 23:37
 



לא יכולה יותר


די! אני לא יכולה יותר!

לא יכולה לחיות יותר!

הנאצי הזה הורג אותי

זה אח שלי

השטן בכבודו ובעצמו

אין מילים לתאר את מה שהוא עושה

ורק בגלל שאני חלשה בית המשפט נתן לו לנצח

כי אני חולה ולא יכולה להגיע לבית המשפט

והכל כתוב בתיק!

אבל הם לא קראו!

2 עורכי דין ושופט!

האינפורמציה הייתה בתיק מול העיניים שלהם

ולא ראו כלום!

פשוט מחקו אותי

כי לא יכולתי להגיע לבית המשפט.

והוא עמד שם ושתק.

לא אכפת לו שיקברו אותי!

לא אכפת?

אכפת לו!

זה מה שהוא רוצה!

כי הוא רוצה את כל הירושה.

הוא כבר יודע שאני אובדנית

ואם אני אמות הוא יירש את הכל!

זה מה שיעשה אותו מאושר! הכסף והרכוש!

נתן לשופט להרוג אותי.

גם ברווחה כבר יודעים באיזה מצב אני נמצאת.

המליצו על עזרה דחופה.

אבל השופט לא קרא

הוא מחק את הבקשה (שמחכה כבר שנתיים וחצי!)

כי לא הגעתי, ואין לי ייצוג,

וגם כי אחי כמובן לא הביא את המסמכים הדרושים.

כתוב בתסקיר שנמצא בתיק:

"מצבה על פי תהום, פיסית, בריאותית, נפשית וכלכלית".

מה צריך יותר מזה כדי להבין שאני לא יכולה להגיע לבית משפט!

ושאני צריכה את העזרה דחוף!

והרווחה לא עוזרים כי התסקיר נמצא במחלקה השנייה באותו בנין.

ובטוח לאומי? תעשו לי טובה...

אין עם מי לדבר.

וזה כואב

זה כל כך כואב לי לחיות.

אתם יודעים מה זה להיות במיטה מתה מרעב ולא מסוגלת לקום להכין לי משהו לאכול?

ולבקש טובות מהשכנים?

יותר מזה אני לא אתאר.

אני מתביישת.

הכאב הנורא הוא בגלל השתיקה

הכל נעשה בשקט מאחורי הקלעים

מעט מאוד אנשים יודעים

ומי שיודע לא מוכן לנקוף אצבע.

אני גם לא יכולה לדבר חופשי בטלפון

כי הוא מאזין לי לטלפון.

לי, אני המפלצת שהוא צריך להעסיק בשבילה חוקר פרטי!

זה נשמע לכם פולני הסיפור הזה?

נכון, זה פולני.

אנחנו משפחה של ניצולי שואה.

וזה מה שההורים הורישו לנו.

הם עשו הכל כדי שיקרה אסון בסוף

הם עשו הכל כדי שלא אוכל לחיות.

ואני נאבקתי בפולניוּת.

נאבקתי בשטן הזה שבקרבי

מנסה לראות את האור בתוך החושך

יודעת שמלחמה זה רע

ששנאה לא מביאה דברים טובים

וניסיתי. הו כמה ניסיתי...

לדבר לליבו.

לא שירחם עלי חלילה.

אלא רק שיבדוק בתוך עצמו מה כואב לו כל כך

ולמה הוא שונא אותי.

שיבין שאני לא אשמה בכך שהוא לא קיבל אהבה מהוריו.

גם אני סבלתי מהם. אני גדלתי בגטו הזה להיות חולה

ולא אמרתי מילה.

נאבקתי כל חיי לתפקד כמו כולם

ולא ידעתי לומר מה אני מרגישה.

והייתי נכונה ודרוכה לכל דבר שרצו ממני

רק לרצות את כולם.

אני, אחותו הקטנה בכיתי כשהיה לו רע.

והוא לא ראה כלום.

והנבלה הזה כבר כמעט בן 60

ועוד לא הבין כלום.

 

אבל אל תדאגו

אני לא הולכת להתאבד מחר.

כי אני לא יכולה ללכת ולתת לו "לנצח"

לרשת הכל ולהתעשר על מותי.

הוא יהיה חייב להתעמת מול מה שעשה

ובשביל זה אני חייבת להוציא את הסיפור החוצה.

אני אנסה לשרוד עד שכולם ידעו.

כי איתו אי אפשר לדבר.

רק אם אחרים ידעו מה שעשה והוא יצטרך להסתכל להם בעיניים

רק אז, אולי הוא יהיה חייב להתעמת עם זה.

אני לא מתאבדת רק בגלל זה.

אבל אני לא יודעת כמה עוד אוכל לחיות

כמה אוכל לעמוד בסבל, ביסורים

להאבק על חיי.

זה יסורים כל כך קשים, ללא מנוחה.

אני לא מסוגלת לבקש תרומות.

עדיף לי למות ולא לבקש.

וכבר ביקשתי טובות בשנים האחרונות

זה גומר אותי כל פעם מחדש

כשאני צריכה לבקש עזרה.

לא מסוגלת.

 

בבקשה אל תתנו לי עצות מה לעשות.

כי זה הרבה יותר מסובך ממה שאתם חושבים.

אני לא יכולה לקבל עו"ד מ"שכר מצווה".

אני גם לא יכולה לקבוע פגישות.

לא יוצאת מהבית.

 

רק בבקשה תנו לי כוח.

איך שאתם יכולים.

 

תסלחו לי על ההתפרצות

זה לא אני בדרך כלל

אבל אני חייבת להוציא את זה החוצה.

 

_____________________________________________________________

 

אני חייבת שוב להגיד תודה ענקית

למלאך שלי, שמנסה לעשות הכל.

אבל גם הוא כבול

אני מעמידה אותו בסיטואציות קשות

אני צריכה לעזור לו לעזור לי ואין לי כוח.

כמה הוא כבר יכול לעשות?

כואב לי עליו.

 

נכתב על ידי אנה גון - מטר , 5/5/2011 12:40   בקטגוריות אדם חופשי, אלוהים, אמת, בריאות, גטו, גילוי עצמי, דור שני לניצולי שואה, האמת מסתתרת מאחורי הגלוי, השרדות, זיכרונות, חולי, חיים, מוות, נפש, נשמה, סערת נפש, פוסטים חושפניים  
39 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של jane deo ב-21/7/2011 16:26
 





7,908
הבלוג משוייך לקטגוריות: 40 פלוס , פילוסופיית חיים , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנה גון - מטר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנה גון - מטר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)