אני רואה איפה הטעויות שלי ויודעת שלא רק אני טעיתי.
בפוסט הקודם (שנמחק) כתבתי כן קצת שטויות והוצאתי את עצמי דיי מסכנה. ואני יודעת שהמצב לא ככה. הרגשתי גם מייד אחרי שפירסמתי אותו שלא אמרתי בדיוק כמה לי יש חלק בעניין.
אני יודעת שיש לי חלק גדול בעניין.
אני לא חושבת שזרקתי לכלבים אף אחד. וגם אחרי שהוא חזר נשארתי איתם ולא נטשתי אף אחד.
היה איזשהו כעס כלפיי המון זמן גם ככה. ולא תמיד הרגשתי הכי שייכת ורצויה.
ונכון, לא באתי הרבה פעמים. אני יודעת, יותר מדי פעמים.
ולא הייתי הכי קרובה.
אני יודעת.
ואני מצטערת.
הפגיעה שלי נבעה מזה שפשוט הייתה הרמת ידיים קבוצתית לגביי.
אני לא ניתקתי קשר עם אף אחד. במיוחד לא עם אחד במיוחד. יש אחד שכל הזמן יצרתי איתו קשר וכל הזמן ניסיתי לדבר איתו. ובאמת שאי אפשר להכחיש.
עם כל שאר האנשים שאמרו "לא הרמת טלפון", לא היה שומדבר יוצא דופן בחודשיים האחרונים. לא היה שום שינוי ביחס שלי אליהם.
אני לא הייתי צריכה להתרחק.
אני יודעת.
ואני וויתרתי קצת על החברות הזו דיי מזמן.
ואני מצטערת על זה.
אני לא יודעת מה עוד להגיד.
חוץ מזה שאני מקווה שאת הכעס יהיה אפשר מתישהו למחוק ולשכוח.
אני יודעת שיש לי חלק גדול בזה, וכל הזמן ידעתי. לא ידעתי מהו, ואני חושבת שבחלקו הוא לא מוצדק.
סליחה.
יעלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
