החיים שמעבר לאהבה - סיפור בהמשכים

23:05 , יום שלישי בערב .

יומני היקר .

מחר היום הגורלי , מחר אני מרכיבה גשר .

אני לא מרוצה מזה .. עד עכשיו היה לי הכל , חברים , ציונים טובים , משפחה אוהבת , וחבר מדהים .

וממחר הכל השתנה . כשסיפרתי לחבר שלי שאני מרכיבה גשר הוא עיקם את פרצופו ,

התחיל לגמגם והמציא תירוץ עלוב כמו "שכחתי שיש לי שיעורי בית" למרות שהוא אף פעם לא באמת מכין אותם .

מאותו רגע , ידעתי שזה הסוף . הכל יתמוטט לי מול העיניים . יום למחרת הוא נפרד ממני , בפרידה אכזרית .

" זה לא את , זה אני" עם זה לא בגללי אז בגלל מי ?! עד שלשום היה הכל מתוק כדבש , ופתאום זה לא אני זה הוא ?

מאז הפרידה האכזרית הזו , עבר שבוע והנה אני , שוכבת במיטה , מרטיבה את הדף מדמעות ולא מצליחה לישון .

למה זה קורה רק לי ?

10:55 יום רביעי בבוקר .

עוד כמה דקות אני ואימי ניסע לרופא השיניים להרכבת הגשר .

ניראה לי פיתחתי שפעת של דמעות . :(

12:00 יום רביעי .

זהו , אני עם גשר . ההרגשה כ"כ מוזרה ודי כואבת , אני מרגישה שהשיניים שלי עומדו ליפול .

המחשבה של לישאר עם זה שנתיים מרגישה כמו בוקס לבטן .

הספקתי לדבר עם החברה הכי טובה שלי דנה . היא נשמעה די מבולבלת ,

ואז הנחיתה את הפצצה .

אני : "היי דנה , עשיתי את זה"

דנה : "הרכבת את הגשר ?!"

אני : " כן "

דנה : " אה .. שמעת ש .."

*נחנקה לרגע*

אני : "שמעתי מה ?"

דנה : " אה .. ש.."

אני : "דנה תתחילי להשתמש כבר במילים !"

התעצבנתי .

דנה : "אורן ואורלי חרגולי חברים"

אמרה בקול נמוך .

הרגשתי איך ליבי פועם בחוזקה , רוצה לצאת מגופי.

דנה : " רוני ?" שמעתי את דנה מהצד השני .

אני : " הא ? ....... מה ?" עכשיו אני הייתי המבולבלת .

דנה : "את בסדר?"

אני : "כן למה שלא יהיה ?" שיקרתי במצח נחושה .

דנה : "כי הרגע אמרתי לך ש.."

אני : " טוב אני צריכה לזוז בי" קטעתי אותה וניתקתי .

הרגשתי פגועה , עזובה כאילו עשו לי פגיעה "פגע וברח" ועזבו אותי מדממת על הרצפה .

ראיתי את העיניים שינעצו בי הילדים הרכלנים של השכבה מחר בבית הספר ,

ועל הזוג המבחיל הזה הולך יד ביד במסדרון בית הספר .

הוא רק חיכה כנראה , לראות משהו שלא טוב בי וללכת לאורלי החרגול הזו .

אמא שלי קוראת לי , נקווה לטוב .

12:30 יום רביעי .

איך יכולתי לצפות לטוב ?! כשאמא שלי רק התחלה לדבר בטון המבשר רעות שלה ,

כבר הדמעות שלי התחילו לעלות שוב .

אמא : "רוניל'ה , תיראי מה שאני עומדת לספר לך הוא לא קל , לכן אני צריכה אותך קשובה ."

אני : " מה קרה ?"

אמא : " אני ואמא בזמן האחרון רבים , את יודעת את זה . והחלטנו החלטה מאוד משמעותית ."

*הדמעות התחילו לפרוץ*

אמא : " אני ואבא החלטנו לקחת הפסקה ."

אני : "לא ... אבל למה ?"

אמא : "הגענו לשלב שאנחנו רבים על כל שטות , ומה שנחוץ עכשיו זו חופשה לזמן מה . עד שהכל יסתדר לנו בראש ."

קמתי מהכיסא , ורצתי לעבר חדרי .

עכשיו אני שוכבת על המיטה , חסרת אונים . לא יודעת מה לעשות , או מה להגיד .

כבר כואב לי לבכות . למה הכל קורה לי ?

למה הכל באותו זמן ?! החיים שלי היו מושלמים מאז ששמתי את הדבר הזה בשיניים .

הייתי מקובלת , היה לי חבר , משפחה מאושרת וחמה . הכל הכל נהרס בין רגע .

באמת יכול להיות דבר כזה , שבין רגע הכל מתמוטט ?

עד לפה הפרק הראשון , מקווה שעיניין אתכם לפחות קצת

בבקשה תגיבו , הדעה שלכם נורא חשובה לי !

יום טוב (: